במדבר ו, יט

הזרוע בשלה. לאחר שנתבשלה:

וְיִסַב כַּהֲנָא יָת דְרָעָא בְּשֵׁלָא מִן דִכְרָא וּגְרִצְתָּא פַטִּירְתָּא חֲדָא מִן סַלָא וְאִסְפּוֹג פַּטִיר חָד וְיִתֵּן עַל יְדֵי נְזִירָא בָּתַר דְגַלַח יָת נִזְרֵהּ

וְיִסַב כַּהֲנָא יַת אֶדְרוֹעָא דְמִיבַשְׁלָא שְׁלֵימָא מִן דִיכְרָא וּגְרִיצְתָּא פַּטִירְתָּא חֲדָא מִן סַלָא וְעָרוּךְ פַּטִיר חָד וְיִתֵּן עַל יְדֵי נְזִירָא בָּתַר דְיִגְלַח יַת נִזְרֵיהּ

בשלה. פירוש והיא בשלה:

התגלחו את נזרו. הנה אות כי קדש הוא שב אל הזרוע כי הוא עיקר או ישוב הוא על המונף כלו:

הזרע לשון נקבה כמו שמצינו זרוע נטויה לכך כתיב בשלה, ועל משקל כבדה שמנה אבלה שמחה.

הזרוע בשלה מן האיל. הזרוע מן האיל מבושל מיבעי. שהרי מבשלים בשלמות. ואין לומר דבאמת לא היה מבושל אלא הזרוע שהרי בפירוש כתיב על האש אשר תחת זבח השלמים. והיה במשמע מכאן דהזרוע בשלה בפ״ע ולא עם האיל אבל א״כ למאי כתיב מן האיל. והרי ידענו דבשלמים מיירי שהרי החטאת כולה לכהנים. אלא ע״כ ללמדנו שיחתכו כשהוא מבושל מן האיל. וא״כ היה לכתוב מן האיל מבושל. ע״ז אי׳ בירו׳ נזיר פ״ו ה״ט כתיב ולקח הכהן את וגו׳. אי בשלה יכול בפ״ע ת״ל מן האיל הא כיצד חותכה עד שמניח בה כשעורה . והנה ענין הצווי בזה ללמדנו שהנזיר השיג מעלת הכהונה בקדושה זולת שאינו יכול לעבוד בבהמ״ק. וע״כ מה שעפ״י דין מותר בדיעבד בכל האיסורין. שרי כאן לכתחלה שיתבטל קדושת שומן הזרוע חלק הכהן בבשר האיל. והנזיר יאכלנו. ומש״ה המצוה כמו כן שיהיו מונחים כל החלות בסל אחד בלי חשש משום פרורין מחלק הכהן ללחמי הנזיר כיון שעפ״י דין אין לחוש ובטלים בהיתר:

הזרוע בשלה מן האיל ולקח מן יציין לפעמים לקיחת החלק מן הכל, ולפעמים יציין המקום שממנו, ורשב"י סובר שמציין המקום שממנו כי הוא דבוק לאיל בעת בשולו, ודעת הת"ק שדרך הבשול לנתתו לנתחים וכמ"ש שפות הסיר שפות אסוף נתחיו אליו, והזרוע הוא נתח מן הנתחים המתבשלים, ומלת מן מציין החלק מן הכל, ר"ל מן האיל יקח הזרוע ומן הסל יקח חלת מצה אחת, ואינו מציין רק שיקח הזרוע כשהיא שלמה כמו חלת מצה שצריך שלמה:

וחלת מצה אחת כבר בארנו (מצורע סי' יז בתורה אור) באורך שכ"מ שבא מספר אחד על שם היחיד הוא ללא צורך ונדרש, וא' מדרכי הדרוש שבא להורות שיהיה שלם כמ"ש צו (פרשה ז' מ"א) על והקריב ממנו אחד מכל קרבן שלא יטול פרוס, ומ"ש מן הסל מוסב גם על רקיק מצה וז"ש מן הסל היה:

אחרי התגלחו לא היה צ"ל זה, דהא סדר את הגלוח קודם התנופה, רק שבא ללמד שלא יביא קרבנותיו קודם הגלוח שאם גלח קודם הקרבנות [ור"ל שלא נזרק אחד מן הדמים כר"ש] תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו:

ד כלומר שנותנין לכהן לאחר שנתבשלה ואין להקשות איך לא יאסר הזרוע שהוא קודש את בשר האיל כיון שנתבשלה עמה. יש לומר כיון דהזרוע הוא אחד בששים להאיל אם כן הוא בטל בששים: