רשב"ם על שמות פרק כב

אם במחתרת - ובלילה או להרוג או ליהרג בא לפיכך אין לו דמים. תשלומי דמים אלא פטור ההורגו.

אם זרחה השמש - שהיה גונב ביום.

אם המצא תמצא בידו - שלא מכרו.

חיים - שלא טבחו אז שנים ישלם ולא ארבעה וחמשה.

כי יבער - מאכיל את בעירו בשדה אחר.

מיטב שדהו וגו' - מעידית שבנכסיו ישלם לו קרקע או שוה כסף, כך פירשו רבותינו. ולפי פשוטו משמע: לפי מיטב שדהו וכרמו של זה הניזק ישלם, כי שמא מן מיטב אכלו בהמותיו של מזיק.

כי תצא אש - שלא שמר בעל האש את אשו יפה והזיק ע"י רוח המצוי.

גדיש - שנקצר כבר או אפילו הקמה מחוברת, או אפילו השדה ליחכה וסיכסכה אבניו.

כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור - בפרשה זו פוטר את השומר מגנבה ואבדה ובפרשה שניה מחייבו בגנבה ואבדה. ופירשו רבותינו: ראשונה בשומר חנם, שניה בשומר שכר. ולפי פשוטו של מקרא: פרשה ראשונה שכתוב בה: כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמר - מטלטלין הם ולשומרם בתוך ביתו כשאר חפציו נתנן לו, לפיכך אם נגנבו בביתו פטור, כי שמרן כשמירת חפציו. אבל פרשה שניה שכתוב בה: כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכל בהמה לשמור - ודרך בהמות לרעות בשדה ודאי כשהפקידם על מנת לשומרם מגנבים הפקידם לו ואם נגנבו חייב.

אם לא ימצא הגנב ונקרב וגו' - פירשו רבותינו: אם לא ימצא, כמו שאמר השומר: נגנב ממני אבל הוא עצמו גנבו, ואם נקרב ונשבע בפני הדיינים, ישלם הוא כפל כשירשיעון אותו הדיינים וישלם שנים לרעהו. ואני לפי הפשט אפרשנו. אם לא ימצא הגנב ונקרב בעל הבית הוא השומר, שלא שלח ידו במלאכת רעהו - אלא נגנבה הימנו ויפטר.

על כל דבר פשע - אבידה שנגנב הפקדון בין שור בין שה בין שלמה בין כל אבידה, שיאמר המפקיד כי הוא זה הממון שגנב הימנו. או הגנב או השומר, אשר ירשיעון - הדיינים ע"פ עדים, ישלם שנים לרעהו.

ומת או נשבר - שטרפו ארי או חיה רעה, שכשם שמת או נשבה מְדַבֵּר שֶׁאָבְדָה כל הבהמה, הוא הדין לנשבר. שכל הבהמה הופסדה שהרגה ארי או חיה רעה. שכן מצינו בנביא שהרגו הארי וחמור והאריה עומדים אצל הנבילה ולא אכל האריה את הנבילה ולא שבר את החמור. אין רואה.

שבועת ה' - ופטור באונסים.

ולקח בעליו - השבועה.

יביאהו עד - קצת מאברי הטריפה לעדות, כדכתיב: כאשר יציל הרועה מפי הארי שני כרעים או בדל אוזן.

וכי ישאל - בהמה לעשות בה מלאכתו.

ונשבר או מת - נטרפה או מת.

בעליו אין עמו - במלאכת אותה הבהמה לפי הפשט. וכמדרש חז"ל: אפילו במלאכה אחרת, אם הוא עמו במלאכה פטור השואל מונשבר או מת.

אם שכיר הוא - ששכר בהמת חבירו לעשות בה מלאכתו.

בא בשכרו - כלומר, שכר הוא נותן לו ואינו דומה לשואל לפיכך פטור מאונסין, אבל בגניבה ואבידה חייב כשומר שכר. ויש מי שאומר: שאף בגניבה ואבידה הוא פטור ואינו חייב אלא בפשיעה כשומר חנם, מחלוקת ר' מאיר ור' יהודה בבבא קמא.

אשר לא ארשה - שאם ארשה חייב סקילה, כדכתיב במשנה תורה.

מהר ימהרנה - כמוהר הבתולות. חמשים כסף באונס את הבתולה ונתן לאבי הנערה חמשים כסף. והוא הדין למפתה.

מכשפה לא תחיה - לפי שדרך נשים כשפניות לעשות מעשיהם בסתר במחבואות במערות, כמו שמצינו בשמונים נשים באשקלון שתלה שמעון בן שטח, לכן הוא אומר: לא תחיה - לא תתיאש מלחקור אחריהם. לא תניחם לחיות ע"י עצלות, אלא חקור אחריהם להורגן.

זבח לָאֱלֹהִים - פתח. אבל לֵאלֹהִים משמע לשמו של הקב"ה.

לאלהים - לאותו שאמרתי לך: לא יהיה לך אלהים אחרים.

יחרם - יהרג.

לא תונה - בדברים. שהרי בממון כתיב לא תונו איש את אחיו. והוא הדין לכל ישראל, אלא שדיבר הכתוב בהווה שיכול להונות את הגר במעשה אבותיו ועל מעשיו בגיות.

ולא תלחצנו - לעשות מלאכתך. לפי שהוא בלא גואל, כדכתיב: וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם.

כי גרים הייתם - כמו שמפורש לפנינו ואתם ידעתם את נפש הגר. כי גרים הייתם - ולפי שצרתו מרובה עונשו מרובה.

לא תענון - כמו: למען ענותו בסבלותם ודיבר הכתוב בהווה.

והיו נשיכם וגו' - מדה כנגד מדה.

לא תהיה לו כנושה - כשיגיע זמן מלוה לגבות אל תדחוק אותו לקחת משכון, כדכתיב: והנושה בא לקחת וגו'. או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו. כל נושה כשמגיע הזמן בא לקחת משכון.

לא תשימון עליו נשך - למען הרחיב את זמנו.

אם חבל תחבל - ע"י ב"ד, כדכתיב: בחוץ תעמוד והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט החוצה. אבל אתה לא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו. וזהו - לא תהיה לו כנושה.

עד בא השמש - כל היום השיבהו לו, כי חכמים פרשוהו בכסות יום.

ושמעתי כי חנון אני - אף על פי שמן הדין יש לו משכון ואינו חייב להחזירו אלא לפנים משורת הדין ולא היה לי לשמוע צעקתו, אם לא מפני שרחום וחנון אני. אבל למעלה אצל אלמנה ויתום לא תענון - כתוב שמוע אשמע צעקתו. הואיל ומן הדין שומע הקב"ה צעקתו, לפיכך לא כתוב שם כי חנון אני.

אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאר - דבר הכתוב בהווה, לפי שהמלכים והדיינים דנין דיני ממונות ונפשות, רגילים בני אדם לקללם. וכן הוא אומר: גם במדעך מלך אל תקלל. וכן הוא אומר: כי קללת אלהים תלוי כשרואים את אדם תלוי מקללים את הדיינים, לכך ציוה לא תלין נבלתו.

מלאתך ודמעך לא תאחר - זה הוא שכתוב: ראשית דגנך תירשך ויצהרך. המלאה - תרומת התבואה, כדכתיב: המלאה הזרע.

ודמעך - הוא התירוש, ושמן זית יצהר שהם צלולים וכעין דמעה ומזוקקים. וכן פירש מנחם.

לא תאחר - אלא ראשית ותחלת לכל המעשרות. בכור בניך כן תעשה לשורך וגו' - כל אלו ענייני ראשית הם.

ואנשי קדש - שלא לאכול דבר טמא כגון טרפה. וכל שכן לא תאכלו כל נבלה וגו' כי עם קדוש אתה.