שמות כב, ג

אם המצא תמצא בידו. ברשותו, שלא טבח ולא מכר:

משור עד חמור. כל דבר בכלל תשלומי כפל בין שיש בו רוח חיים בין שאין בו רוח חיים, שהרי נאמר במקום אחר (פסוק ח) על שה על שלמה על כל אבדה וגו' ישלם שנים לרעהו:

חיים שנים ישלם. ולא ישלם לו מתים, אלא חיים או דמי חיים:

אִם אִשְׁתְּכָחָא יִשְׁתְּכַח בִּידֵהּ גְנֻבְתָּא מִתּוֹר עַד חֲמַר עַד אִמַר דְאִנוּן חַיִין עַל חַד תְּרֵין יְשַׁלֵם:

אִין בְּסַהֲדַיָא מִשְׁתַּכְּחָא בִּרְשׁוּתֵיהּ גְּנִיבוּתֵיהּ מִן תּוֹר עַד חֲמוֹר עַד אִימַר כַּד הִינוּן קַיְימִין עַל חַד תְּרֵין יְשַׁלֵּם

אם המצא. זה הפסוק כולל כל בהמה. חכמים קבלו גזירת הכתוב לתשלומי ארבעה וחמשה בשור ושה בלבד:

אם המצא תמצא בידו - שלא מכרו.

חיים - שלא טבחו אז שנים ישלם ולא ארבעה וחמשה.

חיים שנים ישלם לרבות החיה.

אם המצא תמצא בידו הגניבה. שלא אבד גידולו טרחו ועמלו:

שנים ישלם. תשלומי כפל כמו בשאר מטלטלין ומדקאמר עד שור ועד חמור ועד שה חיים נר' כמו כן שדין כל בהמה שוה ולפי הפשט דחיים שניים אבל אם אינם חיים ישלם ד' וה' ואפי' חמור אבל אבל רבותינו אמרו כל שישנו בטביחה ישנו במכירה כל שאינו בטביחה אינו במכירה וגם אמרו רבותינו שור ושה שכפלו הכתוב שור ושה אין מידי אחרינא לא וחיים ישלם והכי קאמר כשישלם אותם חיים ישלם ולא שחוטים או מתים וגם קנם רחמנא אבל מזיק כיון דאינו עושה בידים לא קניס ואפי' עושה בידים שהורג בהמת חבירו או גוזל כיון דלא מילתא דשכיחא היא דאין מצוי שיהרג אדם בהמת חבירו ולא גוזל שיודע הוא שקובלים עליו וצריך לשלם אבל גנב קנסיה רחמנא כדי שיוסר ורבותינו אמרו משום דגנב עושה עין שלמטה כאילו אינו רואה קנסיה רחמנא שמשתמר מבני אדם ולא מהק"ב ועוד דאתרי ותלת גנבא לא מתפש ופעם אחרת גנב ולא שלם ומתוך כך דין הוא ישלם עתה כפל. הגה"ה:

אם המצא תמצא. טעם הכפל לומר אחת לגופה שבאו עדים שגנבה, ושניה לומר שמצאוה בעין אצלו, אבל זולת זה יתחיב בארבעה וחמשה שכל שאינה בידו בחזקת מכורה או שחוטה, ולא אמר הכתוב שנים לבד אלא בנמצאת. ותדע שלאו דוקא מכר או טבח אלא הוא הדין נתן או אבד כל שיצתה מרשותו, וכן מוכח בש״ס (בבא קמא עט:) להדיא, והוא הדין הקדיש. וראיתי לדיק מכאן שאם גנב מעובד כוכבים ומזלות אין בו דין ״ואם אין לו ונמכר בגנבתו״ שאמר בסמוך, ממה שאמר סמוך ל״ונמכר בגנבתו״ ״אם המצא תמצא וגו׳ שנים ישלם״, ואמר הכתוב בדין תשלומי שנים – ״לרעהו״ ולא לעובד כוכבים ומזלות כמו שדרשו זכרונם לברכה (מכילתא). הא למדת כי דין ״ונמכר בגנבתו״ האמור בענין אין הכתוב מדבר אלא בגנב מישראל ולא מעובד כוכבים ומזלות ולא מהקדש, והם דברי רמב״ם בפרק ג׳ מהלכות גנבה, ולא מצאו לו שם טעם והנה הוא.

אם המצא תמצא בידו. כבר בארתי למעלה (סי' סג) שמציאה שנאמר בענינים אלה הוא ע"י עדים וכמ"ש בב"ק (דף סד ע"ב ודף עה), ובידו היינו ברשותו, דא"צ דוקא שיאחז הגנבה בידו ובב"ק שם ובכ"מ בש"ס למד ממ"ש המצא תמצא שהמקור הבא לפני הפעל יורה שבכל אופן שנמצא, ועמ"ש בסי' ס"ג:

משור עד חמור ועד שה חיים. לפי פשטות הכתובים משמע שמ"ש אם המצא תמצא בידו הגנבה הוא ההפך של ומכרו, ומ"ש חיים הוא ההפך של וטבחו, אולם חז"ל לא רצו לפרש כן, כי חיים אינו תנאי שאף גנב מתה או שמת ביד הגנב אינו משלם דו"ה, וכן שלענין כפל חייב אף בכל דבר אף שגנב בלתי בע"ח, וע"כ פי' שמ"ש חיים ר"ל כל בע"ח להביא אף החיה, והוא כתנא דבי חזקיה בב"ק (דף סג ע"ב) יאמר שור וגנבה והכל בכלל וכו' יאמר שור וחמור שה וגנבה והכל בכלל אלו כן הייתי אומר מה הפרט מפורש בע"ח וכו' כשה"א חיים הרי חיים אמור ומה אני מקיים גנבה לרבות כל דבר, ומ"ש חיים ולא מתים אתיא כמ"ד חד בגנב וחד בטוען טענת גנב וידעינן לרבות כל דבר ממ"ש על כל דבר פשע וכו', לכן מפרש שר"ל אם היתה הגנבה חיים ישלם חיים ולא מתים. ר"ל שאזלינן בתר שעת הגנבה לא בתר שעת מציאת הגנבה בידו (וכמ"ש בב"ק דף סה), ומה שבא טעם מפסיק על חיים כי הוא מוסב גם למעלה אם היתה הגנבה חיים חיים ישלם, ושבעה גנבים הם: א) הגונב דעת הבריות, ב) גונב איסורי הנאה וכו', ג) גונב כסות וכלים, ד) גונב עבדים וכו'. ה) גונב פטר חמור, ו) גונב שור ושה. ז) גונב נפש, ומובא בתוספתא דב"ק עיי"ש.

ס משום דכתיב ברישא וטבחו ומכרו וכו' לכך נקט רש"י שלא טבחו ולא מכרו ולאו דוקא נקט טביחה:

ע ואע"ג דהאי קרא בטוען טענת גנב הוא דכתיב והכא בגנב איירי י"ל כיון דהשוה אותם הכתוב לענין תשלומי כפל בודאי דין אחד להם לשלם הכפל על כל דבר בין שיש בו רוח חיים ובין שאין בו רוח חיים: