שמות כב, כ

וגר לא תונה. אונאת דברים, קונטרליי"ר בלעז [לקנטר], כמו (ישעיה מט כו) והאכלתי את מוניך את בשרם:

ולא תלחצנו. בגזלת ממון:

כי גרים הייתם. אם הוניתו, אף הוא יכול להונותך ולומר לך אף אתה מגרים באת, מום שבך אל תאמר לחברך כל לשון גר, אדם שלא נולד באותה מדינה, אלא בא ממדינה אחרת לגור שם:

וְגִיוֹרָא לָא תוֹנוּן וְלָא תְעִיקוּן לֵהּ אֲרֵי דַיָרִין הֱוֵיתוּן בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם:

וְגִיּוֹרָא לָא תְקַנְטוּן בְּמִילִין וְלָא תְעִיקוּן לְמִיסַב לֵיהּ נִכְסוֹי עַמִּי בְנֵי יִשְרָאֵל הֲווֹ דְכִירִין אֲרוּם דַּיְירִין הֲוֵיתוּן בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם

כי גרים הייתם בארץ מצרים לא הוכשרו כל הגרים בעבור היותנו גרים בארץ זמן ואין טעם שיהיו מובטחים לעולם בעבור כן ופירש רש"י כי הוא טעם ללא תונו אותו יזהיר שלא תונה אותו בהונאת דברים שאם הוניתו אף הוא יכל להונותך ולומר לך אף אתה מגרים באת מום שבך אל תאמר לחברך ור"א אמר זכור כי גרים הייתם כמוהו ואין בכל זה טעם בעיקר והנכון בעיני כי יאמר לא תונה גר ולא תלחצנו ותחשבו שאין לו מציל מידך כי אתה ידעת שהייתם גרים בארץ מצרים וראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אתכם ועשיתי בהם נקמה כי אני רואה דמעת העשוקים אשר אין להם מנחם ומיד עושקיהם כח ואני מציל כל אדם מיד חזק ממנו וכן האלמנה והיתום לא תענו כי אשמע צעקתם שכל אלה אינם בוטחים בנפשם ועלי יבטחו ובפסוק האחר הוסיף טעם ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים (להלן כג ט) כלומר ידעתם כי כל גר נפשו שפלה עליו והוא נאנח וצועק ועיניו תמיד אל ה' וירחם עליו כאשר רחם עליכם כמו שכתוב (לעיל ב כג) ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויצעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה כלומר לא בזכותם רק שרחם עליהם מן העבודה

וגר. כאשר יקבל הגר שלא לעבוד עבודת כוכבים לא תונהו בארצך. בעבור שיש לך כח רב ממנו. וזכור כי גרים הייתם כמוהו. וכאשר הזכיר הגר שאין לו כח ככה היתום והאלמנה שהם ישראלים ואין להם כח. ואחר שאמר לא תענון לשון רבים. אמר אם תענה. כי כל רואה אדם שהוא מענה יתום ואלמנה ולא יעזרם גם הוא יחשב מענה:

לא תונה - בדברים. שהרי בממון כתיב לא תונו איש את אחיו. והוא הדין לכל ישראל, אלא שדיבר הכתוב בהווה שיכול להונות את הגר במעשה אבותיו ועל מעשיו בגיות.

ולא תלחצנו - לעשות מלאכתך. לפי שהוא בלא גואל, כדכתיב: וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם.

כי גרים הייתם - כמו שמפורש לפנינו ואתם ידעתם את נפש הגר. כי גרים הייתם - ולפי שצרתו מרובה עונשו מרובה.

וגר לא תונה. באונאת דברים, ולא תלחצנו, בגזלת ממון. בכמה מקומות כתוב בתורה והזהיר הקב"ה על הגר לפי שהגר הוא מוצא עצמו יחידי בארץ נכריה ולכך נקרא גר מלשון גרגיר הנמצא יחידי בראש ענף האילן מבזים אותו ומריעים לו על כן אמר הש"י אל תחשוב שאין לו מי שיריב את ריבו כי אני הוא הרב את ריבו והעושה נקמה בעושקיו וזהו שנתן טעם ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים, לא אמר ואתם ידעתם את הגר אלא את נפש הגר כלומר ידעתם כי כל גר נפשו שפלה עליו ואין לו למי ישא עיניו כי אם אלי ועל כן ארחם עליו כמו שרחמתי עליכם שהייתם גרים בארץ מצרים. וצרף אליו האלמנה והיתום לפי שכולן תשושי כח והבריות מקילין בהם להרע ולהצר אותם והנה דמעתם מצויה כי שערי דמעה לא ננעלו ועל כן צריך אדם להזהר בהם להיטיב ולהתחסד עמהם בין בגופו בין בממונו וכן הזכיר הנביא (ישעיהו נ״ח:י׳) הלא פרוס לרעב לחמך והזכיר עוד (שם) ותפק לרעב נפשך אם יש לך ליתן לו לחמך תן, ואם לאו נפשך שיזמין עצמו להמציא לו קורת רוח בדברים. ומה שהזכיר לשון כל אלמנה אפילו עשירה ובעלת נכסים מפני שדמעתה מצויה ונפשה מרה לה.

וגר לא תונה סמכו לזובח לומר לך אעפ״י שאני קץ בעבודת כוכבים אוהב אני את הגר שפירש ממנה.

לא תלחצנו לעשות מלאכתך. ולפי שאינם יודעים בעניני הארץ דבר קל הוא להונותם הזהיר עליהם הכתוב.

וגר לא תונה. לפי שאינו יודע ענייני הארץ דבר קל לאנות אותו:

כי גרים הייתם. ומן הדין אוהבים זה את זה וכן המנהג כמו שאמר רבות' ג' אוהבים זה את זה הגרים וכו' ואע"פ שזבח לאלהים אחרים כיון שנתגייר הכל מחול. הגה"ה:

וגר לא תונה וגו׳ כי גרים וגו׳. רש״י זכרונו לברכה פרש: אף הוא יכול להונותך ״כי גרים״ וגו׳, ורבי אברהם [אבן עזרא] פרש: זכור כי הייתם כמותו. ורמב״ן דחה שתי הדרכים ופרש: כי תדעו שאשמע צעקת דלים כאשר שמע צעקתך וגו׳.

ונראה לומר על פי ההקדמה הידועה, כי נשמות בני ישראל הם שרש הקדשה, בני אברהם יצחק ויעקב חבל נחלתו יתברך, וכל זולתם הם חלק רע. ולזה לא יקפידו בזלזול אדם שאינו מהם ובאונאתו, לצד שיחשבוהו שפחות הוא מהדרגות הקדשה, ומזה יולד ענפי האונאה. לזה כאשר צוה עליהם לבל יונום ולא ילחצום, אמר הטעם שאני מצוך לבל תונהו, שאין לך לומר שהוא בחינת שרש הרע, או כיון שהוא מטבע בבחינת הקלפה הרי נגרע מערכך. כי אתם גרים הייתם במצרים, פרוש, על דרך מה שפרשתי (בראשית מו:ג) ״כי לגוי גדול אשימך שם״ ובפסוק (שמות כ:ב) ״אשר הוצאתיך מארץ מצרים״ בפרשת יתרו, שנשמות ישראל עצמם היו טבועות בקלפה, ואם כן יהיה גר זה כאחד מכם באין הבדל, ולזה לא תונהו ולא תלחצנו.

וגר לא תונה ולא תלחצנו. פעל ינה בא על אונאת דברים ועל אונאת ממון, אך ממ"ש לא תלחצנו שמורה לחיצת ממון מבואר שלא תונה בא על אונאת דברים שעז"א כי גרים הייתם מום שבך אל תאמר לחברך, ונכפלה האזהרה (לקמן כ"ג ט') ובפ' קדושים כמ"ש הרמב"ם במל"ת רנ"ב, ועיין ברמב"ם (פי"ד מה' מכירה) ובב"מ (דף נט), ואמר ע"ז ר"א שהקב"ה הזהיר עליו במקומות הרבה, והוא מש"ש בגמרא ר' אליעזר הגדול ובארתיו בהתו"ה (קדושים סי' פב) ועפ"ז בא בדברי אגדה שה' אוהב את גרים, ושנקראו בג' לשונות, עבדים, משרתים, אוהבים, כי יש בישראל ג' מדרגות, העושים המצות רק בפועל כפי פשטי התורה כעבד העובד עבודה, והמשרת מעולה מן העבד שעומד בכבוד אצל אדוניו וישרת אותו בשירות קל של כבוד, והם הלומדים פנימיות התורה ומקיימים המצות כפי תוכיותם ועובדים עבודת הלב והשכל והמחשבה, ולמעלה הם אוהבי ה' אשר יגלה להם סודותיו והם בני עליה הנכנסים לפרדס בסודות התורה והמצות. העבדים יקרבם ה' רק מצד בריתו עם כלל האומה, והמשרתים כבר ימצא בהם רצון שהוא מדרגה יותר, והאוהבים נדבק עמהם בהשגחה פרטית ושומרם תמיד בשמירה השגחיית, ועז"א שגם הגרים ימצאו בהם המדרגות האלה, ולכן נאמר בהם ברית ורצון ושמירה, ושכלל ענין הגרות חביב אצל הצדיקים שהם בעה"ז כגר ואל מקומו שואף זורח הוא שם כמ"ש באברהם ודוד, ויתר המאמר יבואר:

צ וכי גרים הייתם שב על לא תונו לבדו שהוא באונאת דברים אבל אינו סבה למניעת לא תלחצנו שהוא גזילת ממון:

ק בא לפרש שכל ישראל גרים היו אף אברהם יצחק ויעקב דכל לשון גר וכו':