רשב"ם על במדבר פרק יד

סר צלם מעליהם - אין להם מחסה לחסות בו, כי כבר נמוגו כל יושבי ארץ מפנינו משעה שהוביש ים סוף כמו שאמרה רחב הזונה. וכדכתיב: נמוגו כל יושבי כנען.

ואמרו אל יושב הארץ הזאת - ואמרו מצרים על יושבי ארץ כנען כמו שמפורש לפנינו: שיאמרו מצרים מבלתי יכולת וגו':

אבל עכשיו מפרש תחלה למה יאמרו מצרים כן, כי שמעו שאתה הוצאתם בכח גדול ובעמוד אש ובעמוד ענן הכל דרך אהבה יתירה וחיבה. ולבסוף תהרגם כאיש אחד?! ואמרו מצרים לא מתוך שנאה עשה להם כך, אלא מבלתי יכולת להלחם עם שלשים ואחד מלכים. ועתה שוב מחרון אפך. למען שמך שלא יתחלל.

יגדל נא כח - להאריך אפך, כדכתיב: טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר.

סלחתי - סולח אני עכשיו. כמו: נתתי כסף השדה.

כדברך - שלא אכנו בדבר בפעם אחת, אלא אאריך להם עד ארבעים שנה.

ואולם - ואלא.

עשר פעמים - הרבה. כמו: עשרת מונים. ואפו עשר נשים. עשר פעמים תכלימוני.

רועים במדבר - מתפרנסים כעין מרעה הצאן שהולכים הנה והנה כלומר: שיטלטלו במדבר לכאן ולכאן. כך נראה בעיני.

והאנשים אשר שלח משה - ואחר ששלחם - וישובו - מארץ ישראל ואחרי כן - וילינו - אחרי שובם ככתוב למעלה. עתה - וימותו וגו'.

דבה - מן: דובב שפתי ישנים. כמו מן: באבוד רשעים רנה. רננת רשעים מקרוב. וכן: כי היתה סבה מעם ה', מן סובב. סבה.

אל המקום אשר אמר ה' - וצונו ללכת שם לירש את הארץ.

כי חטאנו - כאשר הֶאֱמַנּוּ לעצת המרגלים.

והיא - דרך זה - לא תצלח.

כי על כן שבתם - אשר שבתם. כמו: וכל יש לו נתן בידו - שהוא כמו: וכל אשר יש לו.

משו - מגזרת לא ימיש.