במדבר יד, כא

ואולם. כמו אבל זאת אעשה להם:

חי אני. לשון שבועה כשם שאני חי וכבודי ימלא את כל הארץ, כך אקים להם, כי כל האנשים הרואים וגו' אם יראו את הארץ. הרי זה מקרא מסורס, חי אני כי כל האנשים אם יראו את הארץ וכבודי ימלא את כל הארץ, שלא יתחלל שמי במגפה הזאת לומר מבלתי יכלת ה' להביאם, שלא אמיתם פתאום כאיש אחד אלא באחור ארבעים שנה מעט מעט:

וּבְרַם קַיָים אֲנָא וּמַלְיָא יְקָרָא דַיְיָ יָת כָּל אַרְעָא

וּבְרַם בִּשְׁבוּעָה קַיֵים אֲנָא וּמַלְיָא יְקָרָא דַיְיָ יַת כָּל אַרְעָא

חַי אָנִי – לְשׁוֹן שְׁבוּעָה. וְיִמָּלֵא כְבוֹד ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ, אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ - מִקְרָא מְסֹרָס הוּא: חַי אָנִי נְאֻם ה' כִּי כָל הָאֲנָשִׁים אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ, וּכְבוֹדִי יִמָּלֵא אֶת הָאָרֶץ שֶׁלֹּא יִתְחַלֵּל שְׁמִי בַּמַּגֵּפָה הַזֹּאת, לֵאמֹר: ״מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה' לַהֲבִיאָם״, שֶׁלֹּא אֲמִיתֵם פִּתְאוֹם כְּאִישׁ אֶחָד, אֶלָּא בְּאִחוּר אַרְבָּעִים שָׁנָה מְעַט מְעַט, לְשׁוֹן רַשִׁ״י. וְאֵינוֹ נָכוֹן כְּלָל. אֲבָל הַכְּתוּבִים הָאֵלֶּה חַסְרֵי הַשְּׁבוּעָה לְכָבוֹד שֶׁל מַעְלָה: חַי אָנִי וְיִמָּלֵא כְבוֹדִי אֶת כָּל הָאָרֶץ אִם כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְנַסִּים אוֹתִי יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ - אֵין הַדָּבָר כָּכָה! וְכֵן ״חַי אָנִי נְאֻם ה' וְגוֹ' אִם אַתֶּם תָּבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ״ (להלן פסוקים כח, ל) - יֶחְסַר הַשְּׁבוּעָה. וְכָכָה יְקַצְּרוּ אַף בַּהֶדְיוֹט: ״כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף״ (ש״ב ג, לה) - לֹא יִרְצוּ לְפָרֵשׁ הָאָלָה. ״כֹּה יַעֲשֶׂה אֱלֹהִים לְאוֹיְבֵי דָוִד וְכֹה יוֹסִיף״ - יַחְסְרוּ הַבְּרָכָה. וְכֵן מָצִינוּ שֶׁאָמַר כָּלֵב לִיהוֹשֻׁעַ: ״אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' עַל אוֹדוֹתַי וְעַל אוֹדוֹתֶיךָ״ (יהושע יד, ו), וּכְתִיב: ״וַיִּשָּׁבַע מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר אִם לֹא הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרְכָה רַגְלְךָ בָּהּ לְךָ תִהְיֶה לְנַחֲלָה וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם כִּי מִלֵּאתָ אַחֲרֵי ה' אֱלֹהָי״ (שם פסוק ט). וְהוּא מִמַּה שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן: ״וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי וַהֲבִיאֹתִיו אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִישֶׁנָּה״ (במדבר י״ד:כ״ד). וְיַזְכִּיר בְּהַבְטָחָה זוֹ שְׁבוּעָה, כִּי הַכֹּל נִקְשָׁר בְּפָסוּק ״וְאוּלָם חַי אָנִי״ שֶׁהוּא שְׁבוּעָה כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי. וְאָמַר "וַיִּשָּׁבַע מֹשֶׁה" כִּי מֹשֶׁה הִזְכִּיר הַשְּׁבוּעָה. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת, ״וְאוּלָם חַי אָנִי וְיִמָּלֵא כְבוֹד ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ״ - הַבְטָחָה לְמֹשֶׁה בַּסְּלִיחָה, יֹאמַר שֶׁיִּמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת כָּל הָאָרֶץ בְּזַרְעָם וְלֹא בָהֶם:

חי אני. טעמו כאשר אני חי כן יהיה דברי קיים:

וימלא. וכאשר מלא כבודי את כל הארץ והקרוב שהוא לעתיד וטעמו זה אעשה כדי שיודע כבודי בעולם:

ואולם - ואלא.

ואולם חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ. אמנם אני נשבע שכמו שהוא אמת שאני חי ושימלא כבודי את כל הארץ כן יהיה אמת כי כל האנשים והם בני עשרים:

ואולם חי אני. ל' שבועה ולא פי' מה היא השבועה אלא אמר וימלא כבוד ה' את כל הארץ כלומר אם אעשה שלא יתחלל שמי בגוים לומר מבלתי יכולת ה' כי סוף סוף אתן להם הארץ אבל זאת אעשה להם אם יראו את הארץ וגו':

ואולם. לא אמחול להם הכל:

חי אני. לשון שבועה אבל עדיין לא פירש מהו נשבע אלא אמר וימלא כבוד ה' את כל הארץ אני אעשה שלא יתחלל שמי אלא ימלא כבודי את כל הארץ גם בעיני מצרים גם בעיני בני כנען שאפרע מהם ולא יוכלו לומ' מבלתי יכולת ה' כי סוף סוף אתן להם את הארץ אבל זאת אני נשבע כי כל האנשים וגו':

ואולם חי אני. הוסיף הקב״ה להגיד למשה הטעם שאינו סולח בשביל המדות. ויהי מכניס אותו הדור לארץ. ע״ז אמר דחי אני. משמעות חי כ״פ בתכלית השלימות כמש״כ בספר בראשית ב׳ ז׳ ובכ״מ. ומשמעות אני כ״פ בחשיבותי. כדאיתא בב״ר פ׳ מקץ עה״פ ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה ובלעדיך וגו׳ מאני של בו״ד למדנו מהו אני של הקב״ה כשאמר פרעה אני פרעה ובלעדיך וגו׳ היה לו כל הכבוד הזה לכשיבוא אני של הקב״ה אני עשיתי ואני אשא על אחת כמה וכמה. העלו חז״ל דמה שאמר פרעה ליוסף אני פרעה לא היה כדי להודיעו מי מדבר עמו. וכי לא ידע יוסף מי מדבר עמו. אלא אני בחשיבותי וכחי לעשות גדולות. וכן מאמר ה׳ אני עשיתי פירושו אני בכחי כ״י וכבודי. ומזה הכונה אמרו חז״ל בסנהדרין פרק ה׳ בזמן שאדם מישראל מצטער שכינה מה לשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי. ופי׳ בגמ׳ ירושלמי אנן תנינן קלני אית תנוי תני קל אני מאן דמר קליני לית הוא אלא קליל. פי׳ שנעדר כ״י כבוד שמים וא״כ נתמעט כח של אני. ובאשר דשלימות של אני להקב״ה לא שייך באמת כלל שהרי לית מחשבה תפיסא ביה אלא משעת בריאת שו״א. וכשמגיעים לתכליתם מתמלא הכנוי אני. ותכלית בריאת שו״א הוא גלוי כבודו ית׳ כמבואר בכתוב כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו וגו׳. וא״כ כשמתמעט כ״ש נעשה קיל שם אני. וזהו דבר ה׳ ואולם חי אני. אימתי בא בשלימות שם אני וימלא כבוד ה׳ את כל הארץ. כשיתמלא כבוד ה׳ כל הארץ ממקצה הארץ עד קצהו. ורמז בזה להודיעו כי עפ״י גזרה זו תהיה סיבה שימלא כבוד ה׳ את כה״א שזהו התכלית. ומש״ה א״א לוותר על הגזירה ולמחול לגמרי מחמת המדות. ולא נתבאר כאן מהו ואיך יהיה סיבה לזה. ובא דוד המלך ברוה״ק בתהלים ק״ו ואמר וישא ידו להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות. וביחזקאל כ״ג אמר ע״כ נשאתי ידי להם במדבר להפיץ אותם בגוים ולזרות אותם בארצות. ולא נתבאר כ״ז בתורה. ומה שפרש״י שנגזר חורבן הבית. לבד שאין מזה רמז במקרא. עוד אין זה שייך לגלות ופזור הגדול בארצות. אלא הכל נרמז בזה המקרא. שמזה שנגזר פזור ישראל בכל ארצות. נגלה באמת כבוד ה׳ ע״י ישראל. (אחר כך ראיתי שכך פי׳ חז״ל בפסיקתא זוטרתי). ומזה יצא שחלפו עבודת אלילים. עד שיגיע שכליל יחלופו ויעברו ונגלה כבוד ה׳ בכל הארץ. וכתיב וישא ידו להם. היינו שנשבע כמו אשר נשאתי את ידי. היינו משום שמכ״מ משמעות חי אני שבועה ג״כ כמו להלן כ״ח ובכ״מ. והנה בשביל זה נגזר אח״כ שיהיו במדבר ארבעים שנה וכמו שיבואר להלן במקרא ל״ד. ויש לבאר עוד מה שהגיע עון מרגלים לאותו עונש ולזה התכלית. ובלי עון מרגלים לא הגיע כך. וא״כ האיך היה מגיע זה התכלית. אבל באמת אם לא סירבו מתחלה על הנהגה נסית והיו עומדים ברצון בזהירות יתירה כפי הראוי לזה האופן כמש״כ לעיל. ואם היו חוטאים היה בא העונש מיד כמו שהיה במדבר. אז היה נשמע גם בהיותם בא״י איזה משך בכל העולם כבוד שמים ועבודתו. שהרי בקריעת ים סוף לבד נודע לכמה אוה״ע מסביב מכש״כ שהיה בזה האופן בא״י בישובם באופן נעלה מטבע כל הארצות. והרי היה מגיע ע״י לזה התכלית באיזה מאות שנים. משא״כ כשבקשו הנהגה טבעית ובהשגחה נסתרת ולא ניכר בחוצות אוה״ע השגחתו ית״ש וכח עבודתו אלא לעמו. וא״כ לא היה מגיע לזה התכלית אם לא ע״י פזור ישראל ועם ה׳ נמסרים על קדוש שמו ית׳. והכל רואים שאין כל אומה ולשון יכולים בהם ושהיא רק השגחתו ית׳ להציל שה פזורה ישראל משבעים זאבים. ובזה מגיע בדור דור לזה התכלית (וע׳ מש״כ בס׳ דברים כ״ט א׳) כ״ז הוא הסיבה שלא נשמע תפלת משה ע״פ י״ג מדות. אמנם מטענתו הראשונה ושמעו מצרים נתקן גזירה שלא ימותו במכת דבר כאיש אחד. כי אם לאט לאט ויסור החשש כאשר יבואר:

ואולם בכל זאת חי אני ר"ל אני נשבע שכבודי ימלא את כל הארץ ולא יאמרו מבלתי יכולת כי אביא את בניהם אל הארץ, אבל האנשים הרואים כבודי וכו' לא יראו את הארץ, וזה לא יהיה מצד הנקמה על החטא שע"ז אמר סלחתי רק מצד שאחר שהם כופרים ביכלתי ויודעים רבונם ומתכונים למרוד א"א שיתקיימו בארץ, וי"ל שלזה אמר וימלא כבודי את כל הארץ ר"ל אחר שהארץ הזאת מלאה מכבודי ושכינתי א"א שימצאו בה אנשים מנאצי ה' ובוזי כבודו:

תורה אור והנה חז"ל אמרו שמאז נגזר עליהם גליות וחורבן בהמ"ק כמ"ש על ויבכו העם בלילה ההוא שקבעו בכיה לדורות, והמשורר באר זה (תהילים ק״ו:כ״ז) וימאסו בארץ חמדה וישא ידו להם להפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות וכן אמר ביחזקאל (כ כג) ויפלא מאד אנה נזכר זה בתורה שאז גזר על בניהם גליות ושעבוד, אך המה השכילו ברוח קדשם כי במ"ש וימלא כבוד ה' את כל הארץ ובמ"ש וכל מנאצי לא יראוה גלה סוד גדול מסודות ההנהגה וכל המעשה אשר יעשה ה' בעולמו מראש ועד סוף עד אחרית הימים:

כי קודם חטא המרגלים היה משה נכנס לארץ והיה בונה המקדש והיתה אז גאולה שלמה ותקון הכללי שלא היה המקדש נחרב לעולם ולא היה עוד שום גלות כמ"ש חז"ל במדרשיהם, אמנם תקון הזה לא היה אז רק לישראל לבד לא לכל העולם, אולם אחר חטא המרגלים שנגזר אז על משה שלא יכנס לארץ כמ"ש חז"ל שנקבר משה בח"ל כדי שיביא עמו דור המדבר לעת"ל, ויהושע הכניסם לארץ והכבוש לא היה נסיי ע"י ה' רק ע"י מלחמות כמ"ש גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם יהושע בן נון וכו' אותו חזק כי הוא ינחילנה, ר"ל בדרך טבעי לא בדרך נסיי וע"כ לא הגיע אז עת התקון הכללי המקווה שיהיה לעתיד ונשארו הרבה עממין שלא כבשו והניחם ה' לנסות את ישראל כמ"ש שופטים ב', והם חטאו כפעם בפעם ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם וגלו ונתפזרו ביניהם כפעם בפעם, עד העתים שחרבו המקדשות וישראל נתפזרו לארבע רוחות השמים, וכ"ז היה הכנה לצורך התקון הכללי שיהיה באחרית הימים שאז יהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד, וזה נעשה ע"י גליות ישראל ופזורם בין העמים, שעל ידם נודע לכל העמים האמונה האמתיית, וכמ"ש שלא הגלה הקב"ה את ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים כמ"ש וזרעתיה לי בארץ שגלות ישראל נמשל לזריעה, ר"ל שכמו שע"י הזריעה שע"י ההעדר שתעדר הגרעין הנזרע ישוב ויוציא אלומות ופרי תבואה, כן כל העדר כללי יגלגל תקון כללי, כמו שההעדר שהיה בדור המבול תקן הדורות שאחרי נח, וההעדר של החירות שהיה להם במצרים תקן להם הגאולה ושנהיו העם בחר לו ה' לחלקו, וכן ע"י ההעדר והזריעה שנזרעו בין העמים עי"ז תתפשט אמונת ה' בכל העולם, וז"ש ואולם חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ, ר"ל שאם היו באים אז לא"י ומשה ע"ה בראשם הגם שהיה אז עת התקון לא היה כבוד ה' מתגלה רק לישראל לבד אבל כל העו"ג החשך היה מכסה אותם ולא היו מכירים כבוד ה' לעולם, אבל ע"י גלגול חטא המרגלים יצמח מזה שיבא עת שימלא כבוד ה' את כל הארץ, כי עי"ז נשא ידו להם לזרותם בארצות כמ"ש כי כל האנשים וכו' וכל מנאצי לא יראוה, שאז נשא ידו בשבועה שכל מנאציו בעתיד יגלו מן הארץ ויתפזרו בין העמים וזה יהיה כזריעה שעי"כ ימלא כבוד ה' את כל הארץ, וכמ"ש כדברים האלה במ"ש (ישעיהו מ״ט:ו׳) ואני אמרתי לריק יגעתי, ויאמר נקל מהיותך לי עבד וכו' ונתתיך לאור גוים להיות ישועתי עד קצה הארץ, לפ"ז לא היה זה דרך נקמה על העבר דהא אמר סלחתי כדברך, רק הכנה לתקן עולם במלכות שדי באחרית הימים, ועז"א חז"ל שמשה מת במדבר כדי שיביא עמו דור המדבר לע"ל, כי אחרי שע"י חטא דור המדבר נצמח תקון כל העולם לע"ל שעי"כ ימלא כבוד ה' את כל הארץ, ממילא בזה יהיה להם זכות לע"ל, אולם כ"ז נעשה ע"י שמשה מת במדבר שאם היה משה נכנס לארץ לא היה עוד שום גלות, ולא היה נצמח התקון הזה הגדול שימלא כבוד ה' את כל הארץ שבזכות זה יבואו דור המדבר לע"ל. ויש לי עוד דברים בזה כי מה שחטא דור המדבר היה גדול כ"כ עד שיש פלוגתא בסנהדרין אם יש להם חלק לעה"ב, הוא מטעם שהיו גרועים משאר כופרים, יען שהם ראו מעשי ה' ונפלאותיו בעיניהם, ואעפ"כ כחשו בו כמ"ש כי כל האנשים הרואים את כבודי וכו', אולם הלא עקר חטאם היה לפי מה שהבטיח להם משה שכבוש ארץ כנען לא יהיה בדרך טבעי ע"י מלחמה רק בדרך נסיי ע"י ה' והם אמרו אנה אנחנו עולים אחינו המסו את לבבנו וכו' ובזה כפרו ביכולת ה' להוריש גוים האלה העצומים מהם אשר לפני ה' כאין נחשבו והיה דינם ככופרים, אכן אחר שנתגלגל הדבר שמשה לא נכנס לארץ רק יהושע הכניסם ועי"כ היה הכבוש טבעי בדרך מלחמה ויהושע עשה מלחמה ימים רבים ורבים מגויי הארץ שנא יכול להורישם כי חזקו מהם, א"כ לא חטאו כלל במה שהתיראו מלבא אל הארץ מפני חוזק העמים ותקפם שבאמת במלחמה טבעיית צריך לשער כח הלוחם נגד כח הנלחם אתו ואין לצאת למלחמה נגד עם החזק ממנו, אולם מה שהוצרכו לתכסיסי מלחמה זה נולד אח"כ ע"י שהיה הכבוש ע"י יהושע, אבל בעת ששלחו מרגלים שהיה משה מוכן לכנס לארץ והיה הכבוש על ידו לא היו צריכים למלחמה [כמ"ש המלאך ליהושע כי אני שר צבא ה' עתה באתי ופי' חז"ל אבל בימי משה רבך באתי ולא חפץ בי כי אז לא היה הכבוש ע"י מלאך שמציין כבוש טבעי רק ע"י ה' לבדו] אך זה עצמו היה מחסדי ה' שלא השקיף על הסבה רק על המסובב, שאחר שנתגלגל לבסוף שהיה המלחמה טבעיית ועפ"ז לא חטאו במה שהתיראו מפני חוזק העמים ותקפם הגם שהם עצמם היו הסבה לזה בחטאם, העביר ה' זאת מעיניו ודן אותם לפי מה שהיה אח"כ שהיה מלחמה טבעיית, ובזה תבין מ"ש במ"ת ויקצף וישבע לאמר אם יראה איש באנשים האלה וגו' את הארץ וכו' גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר גם אתה לא תבוא שם יהושע בן נון העומד לפניך וגו' אותו חזק וכו' וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה והביאתי אותם וכו', ויפלא מאד מ"ש שע"י חטא המרגלים התאנף ה' על משה וגזר שלא יכנס לארץ והיכן נזכר זה והכתוב צווח שזה היה ע"י חטא מי מריבה, אולם הוא הדבר אשר דברתי שאם היה משה נכנס לארץ היה הכבוש בדרך נסיי והיה דור המדבר נחשבים ככופרים גמורים ביכולת ה' והיה ענשם קשה עד שגם בניהם היו מתים במדבר והם לא היה להם חלק לעוה"ב, ולכן התאנף ה' במשה בגללם וגזר שלא יכנס לארץ והיה הכבוש ע"י יהושע שהיה ע"י מלחמה ועי"כ נודע למפרע שלא היה חטאם גדול מה שהתיראו מפני יושבי הארץ, וז"ש חז"ל מפני מה מת משה במדבר כדי שיביא עמו דור המדבר לעתיד לבא, וכן עי"כ נצולו הטף ונכנס לארץ, וז"ש ויקצף וישבע לאמר אם יראה איש באנשים האלה וגו' את הארץ, אולם התרופה לזה היה מה שגם בי התאנף ה' בגללכם ר"ל לטובתכם וגזר עלי לאמר גם אתה לא תבא שם, והיה כונת ה' בזה שעי"כ אמר יהושע בן נון העומד לפניך אותו חזק כי אצלו יהיה הכבוש ע"י מלחמה טבעיית ולכן צריך חזוק כי הוא ינחילנה בדרך מלחמה, וזה יסובב כי וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה המה יבואו שמה ולא יענשו בעון אבותם כי עתה הקל חטאם וענשם, וזה כונת חז"ל במד' אמר הקב"ה למשה שני שבועות נשבעת סלח נא אעברה נא, לבטל שניהם אי אפשר אם אקיים אעברה נא יבוטל סלח ואם אקיים סלח נא יבוטל אעברה נא, ודבריהם מובנים במ"ש שע"י שבקש סלח נא לעון דור המדבר היה מן ההכרח שלא יעביר אל הארץ שבזה היה להם צד זכות, אבל אם היה מקיים אעברה נא והיה הכבוש נסיי לא היה אפשר לקיים סלח נא:

א ביש ספרים גורסין חי אני לשון שבועה כשם שאני חי וכבודי מלא כל הארץ כך אקיים להם כי כל האנשים וגו' ואין גורסין אחר כך אם יראו את הארץ וכבודי ימלא את כל הארץ שלא יתחלל שמי במגפה וכו' כי הם פירשו וימלא כבוד ה' וגו' וכאשר ימלא כבודי את כל הארץ כמו שפירש רבינו אברהם בן עזרא ולפי פירוש זה אין צריך לסרס המקרא אבל לפי מה שכתוב בספרים שלפנינו אם יראו הרי זה מקרא מסורס חי אני כי כל האנשי' וכו' כי הם מפרשים וימלא כבוד ה' וגו' שהוא לשון עתיד כמו שפירש רבינו אברהם בן עזרא בלשון שני לכן צריכין לסרס המקרא ולפרש וכבודי ימלא כל הארץ שלא יתחלל שמי במגפה הזאת שהוא לשון עתיד ולפי פירוש זה צריך למחוק למעלה וכבודי ימלא כל הארץ וכן צריך לגרוס כשם שאני חי כך אקיים להם וכו' ודו"ק ותמצא. והרא"ם כתב הרי זה מקרא מסורס שוימלא כבוד ה' צריך להיות אחר סיום כל הפסוקים האלה שהם דבקים עם השבועה שבא אחר כך ואמר ולמה אני מאריך להם כדי שימלא כבוד ה' ולא יתחלל שמי בעכו"ם לחשוב עלי מבלתי יכולת עד כאן לשונו. והוא הוא שפירש לפי הספרים שלפנינו: