במדבר יד, לג

ארבעים שנה. לא מת אחד מהם פחות מבן ששים, לכך נגזר ארבעים, כדי שיהיו אותם של בני עשרים מגיעין לכלל ששים ושנה ראשונה היתה בכלל, ואף על פי שקדמה לשלוח המרגלים, לפי שמשעשו את העגל עלתה גזרה זו במחשבה אלא שהמתין להם עד שתתמלא סאתם, וזהו שנאמר (שמות לב, לד) וביום פקדי, במרגלים, ופקדתי עליהם חטאתם, ואף כאן נאמר תשאו את עונתיכם, שתי עונות של עגל ושל תלונה. וחשב להם במנין חייהם מקצת שנה ככלה, וכשנכנסו לשנת ששים מתו אותם של בני עשרים:

ונשאו את זנותיכם. כתרגומו ויקבלון ית חוביכון:

וּבְנֵיכוֹן יְהוֹן מְאַחֲרִין בְּמַדְבְּרָא אַרְבְּעִין שְׁנִין וִיקַבְּלוּן יָת חוֹבֵיכוֹן עַד דִיסוּפוּן פִגְרֵיכוֹן בְּמַדְבְּרָא

וּבְנֵיכוֹן יְהוֹן טַעֲיָין בְּמַדְבְּרָא אַרְבְּעִין שְׁנִין וִיקַבְּלוּן יַת חוֹבֵיכוֹן עַד זְמַן דִיסוּפוּן פִּגְרֵיכוֹן בְּמַדְבְּרָא

יהיו רועים. כי מנהג הרועה שלא יעמוד וינוח במקום והעד כאהל רעי:

זנותיכם. שזנו מאחרי ואמרו נתנה ראש:

רועים במדבר - מתפרנסים כעין מרעה הצאן שהולכים הנה והנה כלומר: שיטלטלו במדבר לכאן ולכאן. כך נראה בעיני.

ונשאו את זנותיכם. שמרדתם בי באמרכם נתנה ראש:

יהיו רעים רועים ממש כצאן זו פעמים כאן ופעמים כאן כן יעשו בניכם ינועו הנה והנה עד תם פגריכם.

ונשאו את זנותיכם. מה שאתם זניתם מאחרי ה׳ בהחל מעשה השילוח. שלא רציתם לעמוד במשא גלוי שכינה והסכנה המרחפת על העומדים לפני ה׳. אע״ג שהסכים ה׳ לזה אלו לא חטאו והיו נכנסים לא״י. אבל עתה בע״כ בניכם ישאו משא הכבד הזה:

ובניכם [ב] שבניכם יהיו רועים ר"ל שהם ירעו אתכם, כי אחר שאתם ראוים למות א"א שירד המן בזכותכם כי אין השם עושה פלא למתים כמ"ש הלמתים תעשה פלא, רק בניכם יהיו רועים אתכם כי בזכותם ירד המן, ונשאו את זנותיכם שבזה יסבלו גם הם עונש גדול, עד תם ארבעים שנה ובזה יקל העונש מעל בניכם ויזכו לכנס לארץ:

נ שהרי לא נגזרה גזירה אלא על אותן שהיו בני כ' ועמדו במדבר מ' שנה נמצא שהיו בני ס' שנה שאם נקנסה עליהם מיתה בני כרת לא היו:

ס כלומר ושנה ראשונה מן המנין היתה בכלל כו':

ע כלומר מקצת אנשים שנמנו לאחר מעשה העגל שלאחר המנין הראשון נעשו בני כ' אבל אם בתחלה היו בני י"ט שנה ובשילוח מרגלים היו בני כ' שנה אותם היו בבאי הארץ וזה שאמר וכשנכנסו לשנת ששים מתו אותן של שנת כ' בשם מהרי"ץ: