אבן עזרא על דברים פרק ד

מלמד אתכם לעשות. כי עיקר הלמוד לעשות המצות:

למעז תחיון. כי עובדי פעור נשמדו:

וירשתם. בעבור שנח ונעלם היו״ד בשבר הוי״ו נשבר עי״ן הפעל ואפס על משקלו:

לא תוספו. מדעתכם ותחשבו כי היא עבודה לשם ג״כ לא תגרעו ואשר אמרתי למען תחיו אין צורך לעדים כי עיניכם הרואות:

בבעל פעור. בעבור בעל פעור ורבים כן ומי שלא עבד בעל פעור הנו חי:

וטעם למדתי אתכם. אחר שאמר אשר אנכי מלמד אתכם להוסיף כאשר צוני ה' כי המצות הם מצותיו שתעשו בארץ שיתן לכם השם לירושה ועוד כי יש לכם תפארת במצותיו על כל הגוים והטעם כי עיקר כל המצות יבינם המשכיל וידע למה נתנו:

כי מי גוי גדול. שיש לו אלהים שיהיה קרוב אליו שיענהו תמיד בכל אשר יבקש ממנו בחכמה גם אין גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים בשקול הדעת כמו ישראל:

וטעם גוי גדול. בעבור חכמי לב יראי ה':

רק השמר לך. הטעם אם תשכח כל דבר אל תשכח יום אשר עמדת בסיני:

אשר ראו עיניך. זהו וכל העם רואים את הקולות:

וטעם כל הימים אשר הם חיים על האדמה. כי השם ידע שלא יוכלו לעשות מצותיו כראוי והם בארצות המושלים בהם:

לב השמים. באמצע כנגד הרואים וכן בלב ים:

זולתי קול. ששמעתם. כי הקול איננו נראה בעין וכבר פירשתי וכל העם רואים את הקולות:

וטעם ואותי צוה ה'. כי בסיני צוה השם למשה את כל החקים והמשפטים רק הגידם לישראל בשנה השנית. ופעם אחרת ובשנה הארבעים. ואחר שלא ראיתם כל תמונ' השמרו לכם פן תשחיתון מה שראיתם והטעם האמת או דרכיכם:

פסל. דבר נקצב כמו ויפסלו בוני שלמה:

זכר או נקבה. בגוים ידועים. גם יש גוים סוגדים ועובדים כל בהמה שיפגעו בתחל' יומו וי״א להוריד כח עליונים כצורת עקרב לנשוך והצורות הארבעים ושבעה הנשארות:

השמש והירח. שהם המאורות הגדולים ואחר שאמר ואת הככבים באר בשם כלל כל צבא השמים ככבי לכת שהם ככבי אור וכל המזלות והצורות:

ונדחת. כאדם שידחה ויפול:

אשר חלק. דבר מנוסה הוא כי יש לכל עם ועם ככב ידוע ומזל וכן יש מזל לכל עיר ועיר והשם שם לישראל מעל' גדול' להיות השם יועצם ולא ככב להם והנה ישראל נחלת השם:

וטעם וה' התאנף בי. בעבור שאמר ויוצא אתכם להיות לו לעם נחלה בארץ שתעבדוהו רק אני לא אראה בטובה הזאת:

על דבריכם. אתם סבבתם שלא אכנס לארץ כאשר פירשתי:

השמרו לכם ועשיתם פסל. וכבר אמר כזה והטעם להוסיף אש אוכלה על כן אנכי מצוך:

תמונת כל. כל דבר:

אשר צוך. כאשר צוך או מלת צוך שלא לעשות כמו ועל העבים אצוה ויש אומר על צורת הככבים וזה רחוק בעיני:

אש אוכלה הוא. בלי כ״ף הדמות והטעם כאש אוכלה הוא:

אל קנא. לעבודת כוכבים וקנאתו תאכל כאש שלא תעזוב שורש וענף:

כי תוליד בנים. אמר אל קנא ואחר כן באר מה יקרה להם אם יעשו פסל:

ועשיתם הרע. בשאר המצות כמו לרצוח ולנאוף:

העידותי בכם היום. י״א כי טעם עדות שמים וארץ המלאכים ובני אדם ואחרים אמרו על הגשם כטעם את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחושה והנכון בעיני להיותם עדים שיראום תמיד הם ובניהם כי הם עומדים כטעם כימי השמים על הארץ וכן שמעו הרים את ריב ה'. וכן האבן הזאת תהיה בנו לעדה ושמא יטעון טוען כי שמים כעשן נמלחו וחביריו הטוען ער ולבו ישן:

תאבדון. כמו תלמדון בעבור שאיננו סמוך:

מתי מספר. פירשתיו:

יראון וישמעון. הזכיר הארבעה הרגשו' ואין צורך להזכיר החמישי' כי היא עבה מכולם ועוד כי היא שורש חיי הגוף ואל תתמה על מלת ובקשתם ומצאת כי ידבר לרבים ולגוי אחד או לאדם אחד:

בכל לבבך. עוד אפרשנו:

ירפך. הפך יחזקך:

כי שאל נא. לימים. שאל עתה:

למן היום. הלמ״ד נוסף וכן רבים או היא דרך צחות:

ולמקצה השמים. רמז לאויר כאשר פירשתי שיש לו קצוות:

הנהיה. בימיו:

או הנשמע כמוהו. ומה הוא ששמע עם:

או הנסה אלהים. י״א שהוא לשון חול וחלילה חלילה רק לשון קדושה:

הנסה. כדרך בני אדם כדי שיבינו השומעים:

במסות. שם כלל או טעמו במסות שהיו באותות כמו ויעש האותות לעיני העם:

ובמופתים. עשר מכות וכתיב ומשה ואהרן עשו:

ובמלחמה. יתכן על הריגת הבכורים ושפטים באלהי מצרים:

וביד חזקה. שיצאו ישראל ביד רמה ובזרוע נטויה על טעם בעמוד אש וענן:

ובמוראים גדולים. טביעת פרעה וחילו עם בקיעת הים לישראל:

במצרים. באנשי מצרים:

הראת. מבנין שלא נקרא שם פועלו והטעם כי כל אלה הראך האלהים עד אשר תדע כי הוא האלהים לבדו:

וטעם אין עוד. כאשר רמזתי בפירוש קהלת בפסוק וגבוהים עליהם על כן מלת אין עוד:

ומלת אלהים פירשתיה בפרשת וישמע יתרו כתוב וידבר אלהים והאלהים יעננו בקול בא האלהים אשר שם האלהים כי המדבר הוא אלהים כי יש מי שלא יבין דרך קצרה והוא סוד עמוק:

ליסרך. על כן השמיעך את קולו שתירא ממנו כאשר אמרו ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות והנה פחדת בעבור העינים והאזנים ועוד לדבר אחר השמיעך את קולו בעבור כי אהב את אבותיך הם השלשה:

ויבחר בזרעו. רמז ליעקב כי אם אמר בזרעם יכנסו עמנו שמנה גוים:

ויוציאך בפניו. בכעס שכעס על מצרים וי״א כמו ומלאך פניו הושיעם ולפי דעתי שהוא כמו ופניך הולכי' בקרב:

כיום הזה. קרוב מהיום הזה והאמת שהוא רמז על אשר נחלו ארץ ב' מלכי האמורי כי ראובן וגד וחצי שבט מנשה ישראל יקראו וכן כתוב כאשר עשה ישראל לארץ ירושתו ואינו דבר עתיד כאשר פירשוהו רבים והעד למכה מלכים גדולים במזמור הודו לה' כי טוב ולא הזכיר רק סיחון ועוג ואמר נחלה לישראל עבדו ואחר שאמר כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו אמר טעם נכבד כי הראשון הראי' ממרא' העין ובשקול הדעת ובחכמת הלב תדע כי השם הוא לבדו אלהים בשמים ממעל שהם ממעל בן אדם ועל הארץ שהיא תחתיו והעד כי כן פי' והיו שמיך אשר על ראשך נחשת ואחר שראית הנוראות והשבות אל לבבך אתה חייב לשמור מצותיו גם הוא טוב לך ולבניך אחריך:

אז יבדיל משה. הטעם ביום שיבדיל משה אלה הערים אז אמר דברי הברית:

בעבר הירדן בגיא. הוא הר העברים קודם נסעם אל ערבות מואב אע״פ שהר העברים הוא בארץ מואב: