דברים ד, כט

וְתִתְבְּעוּן מִתַּמָן יָת דַחֲלְתָּא דַייָ אֱלָהָךְ וְתִשְׁכָּח אֲרֵי תִבְעֵי מִן קֳדָמוֹהִי בְּכָל לִבָּךְ וּבְכָל נַפְשָׁךְ

וְתִתְבְּעוּן מִתַּמָּן לְמִיתַב לִדְחַלְתָּא דַיְיָ אֱלָהָכוֹן וְתִשְׁכְּחוּן רַחֲמִין אֲרוּם תִּבְעוּן מִן קֳדָמוֹי בְּכָל לִבְּכוֹן וּבְכָל נַפְשֵׁיכוֹן

בכל לבבך. עוד אפרשנו:

ומצאת. אע"פ שאין שם מקדש ולא כלי קדש:

כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך. והטעם שתמצאנו הוא כי אמנם תדרשנו בכל לבבך מרב הצרות:

ומצאת. היה ראוי לומר ומצאתם בלשון רבים. אבל אלו אמר כן היה נראה כי הרבים הדורשים להקב"ה מתוך גלותם יהיה נדרש להם ולא כן ביחיד, לפי שזכות הרבים גדול, כמו שאמרו אין הקב"ה מואס תפלתן של רבים, שנאמר (איוב ל״ו:ה׳) הן אל כביר ולא ימאס, על כן אמר ומצאת ללמדך כי גם ליחיד ידרש כשידרשנו בכל לבבו ובכל נפשו, ולא יהיה ענינו נגזר אחר הרבים להיותו נמנה בכללן.

ובקשתם וגו׳ בכל לבבך וגו׳ בצר לך וגו׳. שני כתובים הבאים אלו צריכין באור. דע כי יש שתי הדרגות תשובה: יש תשובה שישראל עושים מעצמן שיכירו חיובם עם הבורא ויכופו יצרם, ויש תשובה שעושים על ידי יסורין אשר יצר להם האויב ויצעקו מכאב לב. וכנגד שתי הדרגות דבר משה אל כל ישראל, כנגד העושה תשובה הגם שלא שמע קול נוגש אמר ובקשתם משם את ה׳ אלהיך, שיתעוררו הלבבות לחבת אלהיהם, ומצאת. והגם שיש בידך עבירות חמורות כאמור בסמוך ״ועבדתם שם אלהים אחרים״ וגו׳, אף על פי כן פטורים אתם מהיסורין ודי לכם התשובה. והטעם – כי תדרשנו בכל לבבך, שתשובה כזו היא תשובה שלמה בכל לב ובכל נפש.

וכנגד תשובה הבאה מצד היסורין אמר בצר לך ומצאוך וגו׳ ושבת וגו׳, פרוש, מחמת היסורין אשר יצר לך אויבך. וכאן לא הזכיר ״בכל לבבך״ וגו׳, כי באמצעות היסורין הוא שב. ומה שחסר לשבים מחמת יסורין בבחינת הדרגת התשובה, משלימין אותו בבחינת היסורין עצמן שעברו עליהם, כי היסורין ממרקין העונות ומטהרין את הנפש. ומה שחסר לכת הראשונה מצד שלא עברו עליהם יסורין, משלימין אותו בבחינת מעלת התשובה. וכפי זה מאמר ״בצר לך״ נמשך עם מה שלפניו, וזה שעורו: ובקשתם וגומר ומצאת, והטעם כי תדרשנו וגו׳, או בצר לך וגו׳ ושבת הגם שלא תהיה בכל לבבך וגו׳. ונתן הכתוב טעם לקבלת ה׳ תשובה שלמה לבדה בלא יסורין, או תשובה שאינה שלמה על ידי יסורין, ״כי אל רחום ה׳ אלהיך״.

עוד יתבארו הכתובים על זה הדרך: ובקשתם משם – פרוש, וכשתהיו בין האמות שם תבקשוהו ותתפללו אליו לדברים הצריכים לכם לחיותכם, ואינו מדבר בבקשת הגאלה. ומצאת – שימצא לכם, שאם לא כן יאבדו בר מנן. ואמר לשון יחיד לומר שלא לכלם ימצא כשיקראוהו בארץ העמים אלא ליחידי סגלה, והטעם כי תדרשנו וגו׳ – פרוש, צריך מבקש ה׳ התעצמות גדול, ואולי ישיגו הבקשה בסדר זה יחידי עם.

ואמרו בצר לך – כתוב זה מדבר בהבטחת הגאלה, כי בצר לעם ישראל שהוא זמן הגלות, עוד לו שימצאוהו כל הדברים האלה האמורים בסמוך, שהם השמדה מן האדמה והפצה בין האמות והמעטה שישארו מתי מספר, זה יהיה באחרית הימים והם חבלי משיח. ולא יהיה להם כל הצרות בתמידות בזמנים ארכים אלא באחרית הימים, ומבטיחם שיעורר ה׳ לבבם אז לשוב בתשובה, והוא אמרו ושבת עד ה׳, ונתן טעם להבטחה זו ״כי אל רחום ה׳ אלהיך לא ירפך״ וגו׳ ויחזק לבך לשוב וגו׳.

ואולי שזו היא טענת מיכאל לפני ה׳ שהביא בזהר חדש (דף ל׳), שהרי באו אחרית הימים ומצאו אותם כל הדברים, ולמה לא יעורר ה׳ לבם לשוב, ופרשתי המאמר במקום אחר, ועינינו לה׳ צופיות לפתח אוצר רוח טהרה לפקח עינים עורות ולהטות לבבות עם ה׳ להכיר נעימות ערבות ידידותו:

ובקשתם משם, ר"ל ומשם מן האונס והצער הזה תבקשו את ה' אלהיך וה' יקבל גם זה ומצאת אותו הגם שלא תוכל לבקשו בגלוי רק תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך כי יקום לך דבר זה במסירת נפש כי יחקרו אחרי האנוסים ורבים נשרפו על קדוש השם: