דברים ד, יב

וּמַלִיל יְיָ עִמְכוֹן מִגוֹ אֶשְׁתָא קַל פִּתְגָמִין אַתּוּן שָׁמְעִין וּדְמוּת לֵיתֵיכוֹן חָזָן אֱלָהֵן קָלָא

וּמַלֵּיל יְיָ עִמְכוֹן בְּטוּרָא מִגּוֹ אֵישָׁתָא קַל דְּבִירָא אַתּוּן שָׁמְעִין וּדְמוּ לָא חֲמִיתוּן אֱלָהֵן קַל מְמַלֵּל

וידבר ה' אליכם מתוך האש כבר פירשתי הדבר במקומו (שמות יט כ) שהם שמעו דבור השם הגדול יתברך מתוך האש שראו אשו הגדולה והשיגוה והוגד להם בזה בריתו בעשרת הדברים כי בכולן שמעו הקול מתוך האש ושאר המצות צוה אותי בעת ההיא ללמד אתכם כי כבר אני נאמן לנביא לה' במה שראיתם כמו שאמר וגם בך יאמינו לעולם כמו שפירשתי (רמב"ן על דברים ד׳:ט׳):

זולתי קול. ששמעתם. כי הקול איננו נראה בעין וכבר פירשתי וכל העם רואים את הקולות:

קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים זולתי קול וחזר לומר ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה ראוי לספק למה כפל זה ואמר אותו ב' פעמים. התשובה שמפני אחד משתי דברים איפשר שיחשב שיש שם גוף. הא' לפי ששמעו קולות וא"א קול אלא מצד גוף שהגוף פועל הקול וקול בלא גוף נראה שא"א ולז"א קול דברים אתם שומעים ועכ"ז לא היה שם תמונה ותמונה אינכם רואים זולתי קול. השנית כתיבת הלוחות ואין כתיבה בזולת גוף ולז"א ויכתבם על שני לוחות אבנים ועכ"ז ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה

קול דברים אתם שמעים. אמרו קול דברים, יתבאר על פי דבריהם זכרונם לברכה (שיר השירים רבה א:ב) שאמרו שכל דבור שהיה יוצא מפי ה׳ היה נוצר ממנו מלאך, והיה עומד על האדם ואומר לו: ״אתה מקבלני״ וכו׳, והיה מחבקו וכו׳, עד כאן. וכפי זה יתבאר הכתוב על נכון קול דברים, פרוש, הדברים אשר דבר ה׳ שהיו נבראים מהם מלאכים, קול אותם מלאכים שנקראים דברים אתם שומעים. ועין מה שכתבתי בפרשת יתרו שלא שמעו ישראל מפי הגבורה אלא ״אנכי״ וגו׳ ו״לא יהיה לך״ וגו׳, אבל השמונה דברות, הגם שיצאו כאחד יחד עשרת הדברות, לא יכלו לסבל לשמע אלא שתים, והשמונה עמדו המלאכים שנחצבו מקולו יתברך בהם עד שחזרה נשמתם, וחזרו ושמעום מפי המלאכים שהם הדברים עצמן, והיתה כל מצוה ומצוה שהוא מלאך ומלאך עומד על האדם ואומר לו: ״אתה מקבלני״ וכו׳.

ותמונה אינכם ראים וגו׳. קשה איך יצדק לומר על התמונה זולתי קול שהיא השמיעה. ולפי מה שכתבתי בפסוק שלפני זה שהמלאך שהוא הדבור עצמו היה מדבר עם כל אחד והיו ישראל רואים אותו, וכן תמצא שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מכילתא שמות כ:טו) בפסוק ״וכל העם ראים את הקולות״, ומעתה חש משה שיחשבו חס ושלום כי זה הוא אלהי ישראל אשר ראו עיניהם, לזה אמר ותמונה אינכם ראים זולתי קול פרוש, לבד הקול הוא שהייתם רואים תמונתו שהיה מדבר עמכם ואומר ״אתה מקבלני״ וכו׳:

וידבר ה׳ אליכם וגו׳. להלן י׳ ד׳ נתבאר דבדברות הראשונות היינו דכתיב שם זכור. כתיב אשר דבר ה׳ עמכם. ובדברות השניות דכתיב שמור כתיב אשר דבר ה׳ אליכם. והוא משום דזכור שמעו גם כל ישראל משא״כ שמור לא שמע אלא משה וישראל לא שמעו רק שמעו עוד קול דברים מלבד הלשון ששמעו. וזה הענין הנפלא מצייר משה כאן וידבר ה׳ אליכם וגו׳ היינו קול דברים אתם שומעים. ולא דברים:

ותמונה אינכם רואים זולתי קול. עוד דבר הפלא שלא ראיתם זולת תמונת קול ראיתם. היינו שראו תמונת צורת אותיות ע״י להבות אש: