דברים ד, לו

מִן שְׁמַיָא אַשְׁמְעָךְ יָת קָל מֵימְרֵהּ לְאַלָפוּתָךְ וְעַל אַרְעָא אַחְזְיָךְ יָת אֶשָׁתֵהּ רַבְּתָא וּפִתְגָמוֹהִי שְׁמַעַתְּ מִגוֹ אֶשָׁתָא

מִשְׁמֵי מְרוֹמָא אַשְׁמָעִינְכוֹן יַת קַל מֵימְרֵיהּ לִמְכַסְנָא יַתְכוֹן בְּאוּלְפָנֵיהּ וְעִילַוֵי אַרְעָא אַחֲמִינְכוֹן יַת אֵישָׁתֵיהּ רַבְּתָא וּפִתְגָמוֹי שְׁמַעְתּוּן מִגּוֹ אֵישָׁתָא

ליסרך. על כן השמיעך את קולו שתירא ממנו כאשר אמרו ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות והנה פחדת בעבור העינים והאזנים ועוד לדבר אחר השמיעך את קולו בעבור כי אהב את אבותיך הם השלשה:

ליסרך. להביאך למדרגת הנבואה בקבלה התורה כענין באליהו והנה רוח גדולה וחזק. וכן ועל הארץ הראך את אשו. כענין שם כאמרו ואחר הרעש אש:

הראך את אשו הגדולה וסמיך ליה ותחת כי אהב את אבותיך לומר כל מה שהראה למשה הראהו בזכות האבות:

מן השמים השמיעך את קולו. באור הכתוב, מן השמים יצא קולו להשמיע לכם אבל לא שמעתם דבור עד שהיה בתוך האש, זהו ודבריו שמעת מתוך האש, שאם לא כן איך יאמר עתה כי מן השמים שמעו ואח"כ אמר כי מתוך האש שעל ההר שמעו.

מן השמים השמיעך את קולו. קולות וברקים וקול שופר:

ליסרך שתהא אימתו ופחדו עליך וכן על הארץ הראך את אשו הגדולה כדי ליסרך, כדכתי' למען תהיה יראתו על פניכם לבל תחטאו:

ודבריו שמעת מתוך האש. קול הדברות היה בא להם מתוך האש והקולות והברקים מן השמים:

מן השמים וגו׳. כונת הכתוב הוא, לפי מה שפרשתי בפרשת יתרו בפסוק ״וידבר אלהים״ (שמות כ:א) והעירותי עליו למעלה בפסוק (דברים ד:יב) ״ותמונה אינכם ראים״ וגו׳ יתישב על נכון, כי עשרת הדברות באו להם בשתי הדרגות על זה הדרך: שתי דברות שהם ״אנכי״ ו״לא יהיה לך״ הגיעו הדברים לישראל מה׳ להם בכח הדברים ובתגברתם, וכנגדם אמר מן השמים השמיעך את קולו, והטעם ליסרך פרוש, למרק זוהמתך, זה היה סבה להעברת מהם כל זוהמא כמו שכתבנו כמה פעמים, ושמנה דברות תשלום העשרה שמעו אותם מהדברים עצמן שיצאו מהאדון ברוך הוא, וכנגדם אמר ועל הארץ הראך את אשו הוא ראית הקולות שהם להבות אש שנחצבו בדבר ה׳, וראו אותם ישראל דכתיב (שמות כ:טו) ״וכל העם ראים את הקולות״, וכמו שפרשתי בפסוק (דברים ד:יב) ״ותמונה״ וגו׳.

ואמרו ודבריו שמעת מתוך האש, לדברינו יבא על נכון, כי השמנה דברות שמעו אותם מתוך האש האמורה, שהוא מלאך אש לוהט, וכמו שפרשתי בפסוק (דברים ד:יב) ״ותמונה״.

מן השמים וגו׳. שתי הוכחות שהראה לדעת כ״ז. א׳ הרי מן השמים וגו׳ וזהו מעלה הנבואה ושמעו בעצמם דבור אנכי ולא יהיה. וביאר איך הגיעו לידי נבואה. מתחלה השמיע את קולו ליסרך. דבאמת כמעט מן הנמנע להשיג כח הנבואה בלי מירוק הגוף כדאיתא ביומא ד״ו על משה רבינו שנתקדש בענן ז׳ ימים כדי למרק טבע הגוף אכן משה השיג מעלה גדולה נצרך למירוק רב. וכל ישראל לא נצרכו כ״כ אבל מכ״מ בלי מירוק כלל לא היה אפשר לבא לשמץ נבואה ע״כ השמיע את קולו ליסרך והיא מירוק והתפעלות עזה. וע׳ מש״כ להלן ה׳ כ״ג:

ועל הארץ הראך וגו׳ ודבריו שמעת מתוך האש. והיא נבואה ואחר כח הנבואה אין להסתפק עוד. וא״צ לחקירה פילוסופית:

מן השמים, וזה כמ"ש בהתו"ה יתרו (בפי' על מכלתא סימן א') לר' ישמעאל שהקול בא מן השמים והדבור היה מן הארץ, וז"ש מן השמים השמיעך את קולו ועל הארץ דבריו שמעתי, ומזה ראית שהוא אחד בשמים ובארץ, אחר שהדובר אחד ולא כעע"ז שאמרו שעל הארץ מושלים אלהים אחרים