דברים ד, כז

וִיבַדַר יְיָ יָתְכוֹן בְּעַמְמַיָא וְתִשְׁתָּאֲרוּן עַם דְמִנְיָן בְּעַמְמַיָא דִי יְדַבַּר יְיָ יָתְכוֹן לְתַמָן

וִיבַדַר יְיָ יַתְכוֹן בֵּינֵי עַמְמַיָא וְתִשְׁתּוֹתְרוּן בְּעָם קָלִיל בֵּינֵי עַמְמַיָא דִיבַדַר יְיָ יַתְכוֹן תַּמָּן בְּגָלוּתָא

ונשארתם מתי מספר בגוים יאמר שנשאר מועטים בכל גוי וגוי מכל הגוים אשר ינהג אותנו שם כי בארבע רוחות השמים יפזר אותנו אבל בכללנו רבים אנחנו שבח לאל:

מתי מספר. פירשתיו:

בעמים בגימט' בין הבבליים. בגוים. בגי' ובמדי:

ינהג בגי' וביון:

שמה בגי' מרומיים הרי רמוזים כאן ד' גליות:

והפיץ [ה'] אתכם בעמים. מאחר שתחפצו לעשות כמעשיהם יערב אתכם בהם, ואז ועבדתם שם אלהים אחרים. מטב שתכעיסו המלך שלא בפניו מבפניו, שישראל שבחוצה לארץ אפי' הטובים עובדי ע"ז בטהרה הם כדמפר' בע"ז וכ"ש האנוסים וכ"ש המשומדים:

בעמים. בגוים. הבדל בין עם לגוי ביארנו כ״פ דגוי הוא מלוכה בפ״ע אשר יש בה כמה עמים שכל עם יש לו מנהגים שונים. וע׳ ספר בראשית כ״ח ג׳. והנה הגלות אינו בעמים אלא בגוים אשר ינהג וגו׳ האומה המולכת היא מגלה אבל הפיזור הוא בקרב כל עם ועם באותו גוי. ולפי ערך העם לא שייך לומר שישראל בקרבם מתי מספר דיש עם שהוא ג״כ מתי מספר וישראל בקרבם לפי ערך אינם מעט אבל בכלל הגוי שהוא המלוכה הרחבה והרבה והמגלה מישראל המון רב וישארו בקרבה מתי מספר ועי״ז יהיו נגררים אחר מנהגם ודעתם עד

והפיץ ה', זאת שנית יעשה להצלחכם שלא יגלה אתכם אל מקום אחד רק יפיץ אתכם שתהיו מפוזרים בעמים, שאז אם יגזרו עליכם גזרות וכליון במקום אחד תמצאו רוח והצלה במקום אחר ועי"כ ונשארתם מתי מספר בגוים עי"כ ישאר מכם תמיד שארית הגם שיהיו מתי מספר עכ"פ לא תכלו לגמרי וכמ"ש חז"ל על צדקות פרזונו בישראל שעשה עמהם צדקה מה שפזרם בין האומות שאם גוזרים עליהם כליה במקום אחד ישאר להם שארית במקום אחר: