דברים ד, ט

רק השמר לך וגו' פן תשכח את הדברים. אז כשלא תשכחו אותם ותעשום על אמתתם תחשבו חכמים ונבונים ואם תעותו אותם מתוך שכחה תחשבו שוטים:

לְחוֹד אִסְתַּמַר לָךְ וְטַר נַפְשָׁךְ לַחֲדָא דִילְמָא תִנְשֵׁי יָת פִּתְגָמַיָא דִי חֲזוֹ עֵינָיִךְ וְדִילְמָא יְעִדוּן מִלִבָּךְ כֹּל יוֹמֵי חַיָיךְ וּתְהוֹדְעִנוּן לִבְנָיךְ וְלִבְנֵי בְנָיִךְ

לְחוֹד אִסְתַּמְרוּ לְכוֹן וְטוּרוּ נַפְשָׁתֵיכוֹן לַחֲדָא דִלְמָא תִתְנְשׁוּן יַת פִּתְגָמַיָא דַחֲמִיתּוּן בְּסִינַי בְּעֵינֵיכוֹן וְדִלְמָא יְעִידוּן מִן לִבְּכוֹן כָּל יוֹמֵי חַיֵּיכוֹן וּתְלוֹפוּנוּן לִבְנֵיכוֹן וְלִבְנֵי בְנֵיכוֹן

רק השמר לך וגו' פן תשכח את הדברים "אז כשלא תשכחום ותעשום על אמתתם תחשבו חכמים ונבונים ואם תעוותו אותם מתוך שכחה תחשבו שוטים", לשון רש"י. (רש"י על דברים ד׳:ט׳) ואינו נכון כלל, אבל הכתוב הזה לפי דעתי מצות לא תעשה, הזהיר בה מאד, כי כאשר אמר שנזהר בכל המצות ונשמור החוקים והמשפטים לעשותם, חזר ואמר "רק אני מזהירך מאד להשמר ולשמור עצמך מאד מאד לזכור מאין באו אליך המצות, שלא תשכח מעמד הר סיני מכל הדברים אשר ראו עיניך הקולות והלפידים, את כבודו ואת גדלו ודבריו אשר שמעת שם מתוך האש, ותודיע כל הדברים אשר ראו עיניך במעמד הנכבד ההוא לבניך ולבני בניך עד עולם". ופירש הטעם, כי השם עשה המעמד ההוא כדי שתלמדו ליראה אותו כל הימים ואת בניכם תלמדון לדורות עולם, אם כן עשו אתם ככה ואל תשכחו אותו. והנה, קודם שיזכיר הדברות שנאמרו שם, הזהיר במצות לא תעשה שלא נשכח דבר מן המעמד ההוא ולא נסירהו מלבנו לעולם, וצוה במצות עשה שנודיע בו לכל זרענו מדור לדור כל מה שהיה שם בראיה ובשמיעה. והתועלת במצוה הזאת גדולה מאד, שאם היו דברי התורה באים אלינו מפי משה בלבד, אע"פ שנבואתו נתאמתה באותות ובמופתים, אם יקום בקרבנו נביא או חולם חלום ויצונו בהפך מן התורה ונתן אלינו אות או מופת יכנס ספק בלב האנשים; אבל כשתגיע אלינו התורה מפי הגבורה לאזנינו ועינינו הרואות אין שם אמצעי, נכחיש כל חולק וכל מספק, ונשקר אותו, לא יועילהו אות ולא יצילהו מופת מן המיתה בידינו, כי אנחנו היודעים בשקרותו. זהו שאמר שם (שמות יט ט): וגם בך יאמינו לעולם, כי כשנעתיק גם כן הדבר לבנינו, ידעו שהיה הדבר אמת בלא ספק כאלו ראוהו כל הדורות, כי לא נעיד שקר לבנינו ולא ננחיל אותם דבר הבל ואין בם מועיל, והם לא יסתפקו כלל בעדותנו שנעיד להם אבל יאמינו בודאי שראינו כולנו בעינינו וכל מה שספרנו להם. והענין הזה יבוא עוד בפרשת (דברים יג ב): "כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום וגו'", וכבר הזכרתיו שם בפרשת בחדש השלישי (שמות יט ט).

רק השמר לך. הטעם אם תשכח כל דבר אל תשכח יום אשר עמדת בסיני:

אשר ראו עיניך. זהו וכל העם רואים את הקולות:

רק השמר לך. אע"פ שאמרתי שראוי שתהיו נחשבים חכמים בעיני האומות. השמר לך מדעות אותם הטועים המכחישים מציאות האל ית' ויכלתו השגחתו וחשבו הם להביא על כל זה ראיות שכליות:

פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך. והטעם שהזהרתיך מאד להשמר מזה הוא שיש לחוש פן תשכח מה שראו עיניך הגשמיים בסיני ועיניך השכליים גם כן בפי' התורה אשר בה הראית לדעת הפך דעותיהם במופתים שכליים:

והודעתם לבניך. לבניך שלא ראו אז תודיע במופתים שכליים:

ושמור נפשך נר אלהים נשמת אדם. נרך בידי ונרי בידך אם תשמור נרי אשמור נרך:

והודעתם לבניך ולבני בניך שלשה נוני"ן הפוכין לומר שכל מי שהוא ובנו ובן בנו תלמידי חכמים שוב אין התורה פוסקת מזרעו:

רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים. פירש רש"י ז"ל אימתי תחשבו חכמים ונבונים כשלא תשכחום ותעשום על אמתתם, שאם תעותו אותן מתוך שכחה תחשבו שוטים, עד כאן. נראה מתוך לשונו שדעתו בלשון רק שהוא חוזר למעלה, יאמר אימתי יאמרו האומות עליהם רק עם חכם ונבון, כשלא תשכחום, שאם לא כן לא היה צריך להזכיר לשון רק אלא שיתחיל הפסוק השמר לך.

ויתכן לפרש בלשון רק כי יאמר המעוט הזה שהאומות ממועטין ומחוסרים ממעלתכם אין זה אלא בסבת התורה שקבלתם בהר סיני, וכיון שכן הוא השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח מעמד הר סיני. ולשון הדברים אשר ראו עיניך כלשון האמור בסיני (שמות כ׳:ט״ו) וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים, שאם ישכח ויסיר ענין המעמד הנכבד והנפלא ההוא מלבו יבא לכפור בעיקר, וזה אבדן הגוף והנפש, וזהו לשון השמר לך ושמור נפשך מאד. ודרשו רז"ל השמר לך פן תשכח, אזהרה שלא ישתדל האדם בדברים שיהיו סבה להשכיח ממנו התורה ושלא יסירם מלבו, והוא שאמרו במסכת אבות כל השוכח דבר ממשנתו מעלה עליו הכתוב כאלו מתחייב בנפשו, שנאמר השמר לך ושמור נפשך מאד, יכול אפילו תקפה עליו משנתו תלמוד לומר ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך, הא אינו מתחייב עד שיסירם מלבו. ועוד דרשו במקום אחר כל השוכח דבר אחד מתלמודו עובד בשלשה לאוין, שנאמר השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח, וכל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה.

אשר ראו עיניך כדכתיב וכל העם רואים את הקולות.

רק השמר לך ושמור נפשך מאוד. כלומ' שמור עצמך מאוד על דבר זה, שלא תשכחנו דאעפ"י שהוכחתי לך על פי הסברא שמצות הללו מאת הק' הם, אינו דומה דבר הידוע לאדם מסברא לדבר שהוא רואה בעיניו, ולפיכך אני מזהירך שלא תשכח:

רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח וגו'. השמר לך ר"ל שמירת הגוף ולא הזכיר בו מאד כמו בשמירת הנפש אשר בשמירתה צריך האדם להזהר ביותר מבשמירת הגוף לכך אמר ושמור את נפשך מאד.

ד"א ב' שמירות אלו הם על מצות עשה ולא תעשה, אשר על ידם ישמור כל האברים והגידין אשר הבית האנושי נכון עליהם כי כבר אמרו רז"ל (זהר וישלח קע:) כי רמ"ח מצות עשה כנגד רמ"ח אברים ושס"ה מצות לא תעשה כנגד שס"ה גידין שבאדם כי ע"ז נאמר (קהלת יב יג) את האלהים ירא זה מצות לא תעשה, ואת מצותיו שמור זה מצות עשה, כי זה כל האדם כמספר אבריו וגידיו. ואמרו עוד כל ימי רשע הוא מתחלל היינו מת חלל כי בכל עבירה הוא פוגם אחד מאבריו או אחד מגידיו. ונראה לי לחלק בין לשון חלל, ללשון מת, באותו חילוק שיש בין מצות עשה למצות לא תעשה כי מת מעצמו משמע וחלל היינו שנהרג בידים, והעובר על מצות עשה עובר בשב ואל תעשה הרי הוא פוגם אבר אחד ונעשה מת מאליו, והעובר על מצות לא תעשה בקום ועשה הרי כאילו הוא הורג בידים איזו גיד מגידיו ועושהו חלל וחלול מן הדם שבתוכו והדם הוא הנפש, וביטולו אפילו מן גיד אחד מסוכן יותר ממיתת אבר א', כי ע"כ החמירה התורה בעונש העובר על לא תעשה מבעשה כי פגימת הגידין מסוכן מפגימת אבר וע"ז אמר רק השמר לך, זו שמירת אבריו כי הם עצמותו של אדם שמירתם תלוי בשמירת מצות עשה, ושמור נפשך מאד, זו שמירת הגידין כי הדם הוא הנפש וצריך שמירה גדולה לכך נאמר מאד ושמירה זו ע"י מצות לא תעשה וזה ביאור נכון.

פן תשכח את הדברים וגו'. רז"ל (אבות ג י) למדו מכאן שהשוכח דבר אחד ממשנתו מתחייב בנפשו כי גורם לעצמו שגם ה' ישכחו כמ"ש (הושע ד ו) ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני. עוד דרשו רז"ל (חגיגה ט:) מן פסוק ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו (מלאכי ג יח) שאינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה פעמים ואחד ושמעתי רמז לדבר לא עבדו ר"ת שלו עולה מאה לומר שהלומד מאה פעמים עדיין נקרא לא עבדו עובד אלהים לאשר ר"ת עולה ק"א כי השונה פרקו ק"א פעמים נקרא עובד אלהים.

וזו משלי לעשות רמז יקר מזה והוא, כשתסתכל במלת זכר ובמלת שכח תמצא מספר ק"א ביניהם, והרוצה לבטל השכחה יחזור על למודו ק"א פעמים ובהם יפחות מן מספר שכח מספר ק"א וישאר מן שכח מלת זכר ע"כ מאז יהיה הדבר כמוס אצלו לזכרון לא ישכח עוד וקרוב לשמוע שהמלאך הממונה על הזכרון זכור שמו ויש לו רכ"ז כוחות, והמלאך הממונה על השכחה שכח שמו ויש לו שכ"ח כוחות, נמצא שיש לו ק"א כוחות יותר מן מלאך של הזכרון ע"כ השכחה גוברת על האדם, לפיכך צריך הוא לחזור על למודו ק"א פעמים כי בכל פעם ופעם שיחזור הוא מחסר ומחליש כח אחד מכוחותיו וכשחזר ק"א פעמים החליש כל כוחותיו היתרים ונכנס תחת יד המלאך הממונה על הזכרון ולא ישכח עוד. רמז לדבר השמר ושמור נפשך מאד ר"ת מן ד"ת אלו עולה למספר ק"א ור"ת של תיבת לך היינו למ"ד וכאילו אמר למוד תורתך ק"א פעמים פן תשכח את הדברים וזה רמז יקר.

רק השמר לך. הוא הגוף. כמבואר בב״ק פ׳ החובל ושבועות ספ״ד ע״ז הכתוב:

ושמור נפשך. הוא הנפש. (ובשאלתות פ׳ בלק אי׳ להיפך דהמקלל עצמו אסור מושמור נפשך. וא״כ להיפך השמר לך. הנשמה. ושמור נפשך נפש החיוני):

פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך. ע״י עסק פלפולה ש״ת יכול להגיע לפעמים שנהפך לו לרועץ ח״ו. וכדאי׳ בנדרים דנ״ה עה״פ ומנחליאל במות ומבמות הגיא וגו׳ כיון שנחלו אל עולה לגדולה. ואם הגביה עצמו הקב״ה משפילו. וביארנו שם בפ׳ חקת. דירידה של ת״ח כשיורד עפ״י מדותיו ח״ו גדול מאד ממי שהוא שפל אנשים ולא הי׳ מעולם בן תורה. ומתבזה כ״כ כמו פשוטי הערך וזהו שפלות הנפש. וגם שוקפין אותו בקרקע כמבואר שם. וזהו אבדת הגוף. כ״ז מגיע למי שהוא ת״ח ואין בו יראת שמים. והנה הקב״ה רצה להשריש בשעת מ״ת יראת ה׳ בלב ישראל ע״כ נתן התורה בקולות וברקים. וכמאמר משה רבינו לישראל ובעבור תהיה יראתו על פניכם וגו׳. ונתבאר שם כדי שיהא המעמד הנפלא מצויר בנפש לעולם כדי להיות מזה יראת ה׳. ע״ז הזהיר משה כאן לשמור הגוף והנפש שלא יהא עסק פלפולה ש״ת גורם חלילה לשכח את הדברים אשר ראו עיניך. היינו שראו דבר ה׳ עשרת הדברים יוצאות באמצעות ניצוצות אש ולפידים כמו שיבא במקרא י״ב:

ופן יסורו מלבבך. הוא ג״כ שכחה כדתנן באבות פ״ג מ״ה כל השוכח דבר א׳ ממשנתו מעלה עליו כאלו מתחייב בנפשו שנא׳ רק השמר לך וגו׳. יכול אפי׳ תקפה עליו משנתו ת״ל ופן יסורו מלבבך הא אינו מתחייב בנפשו עד שיסירם מלבו וא״כ שתי אזהרות הללו הוא על המראה והפחד שהי׳ באותה שעה ועל הדברים עצמן:

והודעתם לבניך ולבני בניך. עוד הוא מ״ע ללמד לבניו אותם הדברים. והא שלמדנו מכאן דמ״ע ללמד לבנים ממש. ולא נתפרש לבניך המה תלמידים וכמש״כ הרמב״ם ריש הל׳ ת״ת המקרא ושננתם לבניך. היינו משום דכתיב ולבני בניך ואי מיירי בתלמידים הלא הכל בכלל תלמידים. אלא פי׳ בנים ובני בנים כמשמעו. והא שלמדנו מהאי קרא מקרא כולה ואע״ג שלא מיירי אלא בעשרת הדברים הוא מצד הסברא שהרי הכל הוא דבר ה׳. ולולי יראת העם מהאש הגדולה שלא ימותו היו שומעים כל דבר ה׳. כמו משה רבינו:

רק השמר לך, הנה האו"ה שאין מאמינים בנבואה ובתורה מן השמים יתלו דברים אלה בחכמתכם כמ"ש כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, שבעיניהם ידמה להם שהיא חכמה ובינה שלכם שמשה וחכמי ישראל המציאו חוקים ומשפטים אלה מדעתם עפ"י חכמתם ועפ"ז יאמרו שהגוי עצמו הוא עם חכם ונבון, אבל אתם עם ישראל הלא ידעתם שאינו חכמתכם ובינתכם רק שכל התורה הזאת נתנה לכם מה' והיא חכמתו של יוצר בראשית, וכל האומר שמשה מפי עצמו אמרן עליו נאמר כי דבר ה' בזה וצריכים אתם לזכור תמיד מעמד הר סיני שאז נתברר לכם שכל התורה נתונה לכם מה', ועז"א השמר לך ושמור נפשך מאד כי מחשבת פגול בזאת תכרית הגוף עם הנפש, פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ר"ל אחר שראו עיניך ודבר הנראה יתקיים בזכרון יותר מדבר הנשמע, וכמ"ש בפרה מה שראו עיני שכחתי ששמעה אזני עאכ"ו, וכן שלא יסורו מלבבך כי יצויר שאף שלא תשכחם יסורו מלבבך ע"י שתחשוב שמה שצוה אותך במעמד הר סיני היה רק לזמן ושיצויר לשנות התורה בזמן עתיד, וזה אתה מחויב בין אתה כל ימי חייך, ובין הדורות הבאים שאני מצוך והודעתם לבניך ולבני בניך כי מצות התורה לא ישתנו בשום זמן:

ל ר"ל כתיב רק שהוא לשון מיעוט והכא מה ממעט ומפרש דקאי אדלעיל מיניה כי היא חכמתכם וגומר הני מילי שתהיו נחשבים חכמים אז כשלא כו':

רק השמר לך ושמור נפשך וגו' עד ונשמרתם מאד לנפשותיכם. אחרי שזכר שהמצות מפאת עצמם ראוי שישמרו אותם להיותם חקים מועילים ומשפטים צדיקים. זכר שלמותם היותר גדול ועצמי שהוא מפאת המצוה יתברך להיותם אלהיות נתנו בסיני מאת ה' מן השמים. והנה אמר על זה לשון רק ולשון שמירה בעבור שלא יבאו לטעות בחשבם שיקיימו את המצות להיותם משפטים צדיקים בפני עצמם ומדות מדיניות משובחות כפי השכל לכן אמר שאין זה מספיק. כי אין שלמות המצות ושכרם אם לא שיעשה אותם האדם להיותם אלהיות ולא מפני שהשכל יגזר עליהם והוא אמרם רק השמר לך וגומר. רוצה לומר רק הזהר מאד שלא תשמור החקים והמשפטים ההם להיותם צדיקים בעצמם כי אם להיותם אלהיים ולכן הזהר פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך. אבל ראוי שתודיעם לבניך ולבני בניך עד עולם והוא אותו יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב באמור ה' אלי הקהל לי את העם רוצה לומר עם היותו עם והמון גדול. והנבואה לא תחול ולא תשרה. כי אם בשרידים אשר ה' קורא. הנה הש"י רצה להשלימם כלם כקטן כגדול. וזהו הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי. ואמר שהיה זה בעבור שילמדון ליראה את השם יתברך כל הימים כמו אמר לבעבור נסות אתכם בא האלהים בעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. וזכר איך עמדו תחת ההר בהיותו בוער באש והיה מקיף את האש חשך ענן וערפל כי תמיד היה נראה כבוד ה' שהיה כמראה אש מתוך הענן. ושדבר השם יתברך עמהם ולא ראו אותו רק שמעו קולו והוא אמרו קול דברים להבדילו משאר הקולות ששמעו בסיני. כמו שאמר וכל העם רואים את הקולות ולפי שהקול הוא מושג מחוש השמע ומוחשו באמת. לכן אמר קול דברים אתם שומעים. ולא אמר דברים אתם שומעים. והנה תכלית הספור הזה כלו מה שזכר מיד ויגד לכם את בריתו כאשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים. רוצה לומר הנה באזניכם שמעתם הדברים הכוללים את המצות כלם. והוא המורה היותם אלהיות לא אנושיות. ויורה גם כן עליו כתיבת הלוחות בידי השם יתברך שהיתה פליאה עצומה ואמנם שאר המצות עם היות שלא שמעתם אותם באזניכם. הנה השם יתברך צוה אותי בעת ההיא ללמד אתכם שאר החקים והמשפטים שתעשו אותם בארץ הזאת אשר אתם עוברים שמה לרשתה. ואמר זה להגיד שאותם הדברו' שהם שמעו היו מקיפים וכוללים כל מצות התורה ושהחקים והמשפטים אשר שמע מרע"ה מבלתם היה כדי ללמדם אותם עם היותם כבר נכללים בי' הדברות אשר שמעו. אע"פ שהם לא הכירום בפרטיותיהם ובשלמותם ולכן הוצרך ללמדם. וזה כלו ממה שיורה היות המצוה אליו מיוחסות יתברך. כפי מה שצוה השם יתברך ואינם מלבו כי זה הוא אשר רצה לבאר פה: