דברים ד, לב

לימים ראשונים. על ימים ראשונים:

ולמקצה השמים. וגם שאל לכל הברואים אשר מקצה אל קצה זהו פשוטו ומדרשו, מלמד על קומתו של אדם שהיתה מן הארץ עד השמים והוא השעור עצמו אשר מקצה אל קצה:

הנהיה כדבר הגדול הזה. ומהו הדבר הגדול, השמע עם וגו':

אֲרֵי שְׁאֵל כְּעַן לְיוֹמַיָא קַדְמָאֵי דַהֲווֹ קֳדָמָךְ לְמִן יוֹמָא דִי בְרָא יְיָ אָדָם עַל אַרְעָא וּלְמִסְיָפֵי שְׁמַיָא וְעַד סְיָפֵי שְׁמַיָא הַהֲוָה כְּפִתְגָמָא רַבָּא הָדֵין אוֹ הַאִשְׁתְּמַע כְּוָתֵהּ

אֲרוּם שַׁיִיל כְּדוֹן לְדָרַיָא דְמִן יוֹמֵי שִׁירוּיָיא דַהֲווֹ קֳדָמָךְ לְמִן יוֹמָא דִבְרָא יְיָ אָדָם עַל אַרְעָא וּלְמִסְיָיפֵי שְׁמַיָא וְעַד סְיָיפֵי שְׁמַיָא הַהֲוָה הֵיךְ פִּתְגָמָא רַבָּא הָדֵין אוֹ הַאִשְׁתְּמַע דִּכְוָותֵיהּ

כי שאל נא לימים ראשונים יאמר לא ימחול ולא יאריך השם לכם על ע"ז ועל ההשחתה בפסל וכל תמונה כי עשה עמכם מה שלא עשה כן לכל גוי מעולם שהשמיעך קול אלהים מדבר מתוך האש למען תהיה יראתו על פניכם ותייחדו אותו ולא תשחיתו ולקח אתכם לו גוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים שלא תעבדו לזולתו והנה הראית בעיניך כל זה לדעת כי ה' הוא האלהים הוא אחד ושמו אחד ואין עוד מלבדו כי מן השמים השמיעך את קולו ללמדך בזה מוסר השכל ועל הארץ הראך את אשו הגדולה בוערת עד לב השמים ודבריו כולם שמעת מתוך האש ויוציאך בפניו כמו על פניו (בראשית לב כב) בכחו הגדול אשר בפניו ואחרי שהשם הגדול הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ואין עוד תשמור מצותיו וחקותיו למען ייטב לך בשמים ממעל ולמען תאריך ימים על הארץ מתחת:

כי שאל נא. לימים. שאל עתה:

למן היום. הלמ״ד נוסף וכן רבים או היא דרך צחות:

ולמקצה השמים. רמז לאויר כאשר פירשתי שיש לו קצוות:

הנהיה. בימיו:

או הנשמע כמוהו. ומה הוא ששמע עם:

כי שאל נא. והראיה על זה שאמרתי שלא ישכח ברית אבות היא כי אמנם מה שעשה עם כל ישראל במתן תורה שתהיו כלכם זוכים לאותה המדרגה מן הנבואה לא היה זולתי לקחת את כלכם לו לעם בשביל ברית אבות שלא כל אחד מכם היה ראוי לה. שאף על פי שקרא באיזה זמן לאיזה יחיד שיתנבא הנה לא קרה זה לשום עם:

כי שאל נא וכו'. כלומר אם תשאל מפני מה מקפיד הקב"ה עלינו יותר מכל האומות כי שאל נא לימים ראשונים כלומר אם עשה כך לשום אומה בעולם או הנסה אלהים וגו' כל זה שאל:

כי שאל נא לימים ראשונים. יאמר אין ראוי שיהיה הקב"ה מתיר לכם עון ע"ז כי אם שיעניש אתכם עליה, מפני שאין אומה ולשון חייבין להקב"ה כמו שאתם חייבין לו, ואם תשאל על ימים ראשונים תמצא שלא קירב הקב"ה שום אומה זולתכם, השמע עם קול אלהים וגו'.

ומדרך השכל כל נברא חייב לעבוד בוראו ולשבח אותו אבל לא כישראל, הוא שאמרו רז"ל (תהילים קי״ז:א׳) הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים, וכ"ש אנו שגבר עלינו חסדו. וכן מצינו שעובדי כוכבים אינם ראוים להזכיר ה' המיוחד ולא לברך אותו כי אם ישראל, והוא שכתוב (שם קמה) תהלת ה' ידבר פי ויברך כל בשר שם קדשו, ואנחנו שיש לנו ידיעה בשמו המיוחד, נברך יה, כלומר ה' הנסתר והמיוחד, ומה שלא הזכירו שלם, הכוונה בו שאנחנו נברך אותו בעוה"ז ובעוה"ב שנבראו ביו"ד ה"א ועל כן אמר מעתה ועד עולם.

למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ. נעל דלת השאלה, שאין לך רשות לשאול מימים ראשונים אשר היו לפניך כי אם מבריאת העולם ואילך לא קודם לכן, כי זה מן החקירה הנמנעת שאסור לשאול ולדבר עליו, כענין שאמרו מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור. וכן דרשו במסכת חגיגה (איוב כ׳:ד׳) הזאת ידעת מני עד מני שים אדם עלי ארץ, התורה היתה מקודם שנברא העולם אבל אתה אין לך רשות לדרוש אלא מני שים אדם עלי ארץ.

הנשמע כמוהו דבק עם השמע עם כלומר הנשמע כמוהו שישמע עם כאשר שמעת אתה ויחי, כלומר שיחיה כי לא יגיע לשמוע עד שתפרד נפשו מעליו, או י"ל ויחי שיחיה אחר המיתה כמו שעשית אתה וזה ירמוז למה שדרשו רז"ל בדבור ראשון פרחה נשמתן שנאמר (שיר השירים ה׳:ו׳) נפשי יצאה בדברו, והוריד הקב"ה טל מן השמים והחיה אותם וכן אמרו ישראל אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו עוד ומתנו כלומר ומתנו ודאי כמו בפעם ראשון מכאן שהיה תחית המתים במעמד הר סיני וכמו כן עמד בו השמש כמו שעמד ליהושע, וכן נתבאר במדרש אלה הדברים רבה וכבר הזכרתי זה בסדר וישמע יתרו.

כי שאל נא כלומר שאל נא לדורות הראשונים אם נעשה כן לשום אומה ולפיכך מקפיד הקב״ה עלינו בזמן שאנו חוטאים יותר מעל שאר אומה אחרת.

כי שאל נא לימים ראשונים [וגו'] ולמקצה השמים [ועד קצה השמים]. כלומ' שאל לדורות הראשונים, אם נעשה כן לשום אומה שבעולם בימיהם, ושאל למסוף העולם ועד סופו אם יש אומה בעולם שנעשה לה כך:

הנהיה כדבר הגדול הזה. שראה אדם דבר גדול כזה:

או הנשמע כמוהו. או אפי' שמע משום אדם שנהיה דבר כזה:

כי שאל נא וגו׳. הביא בחינות להאמית אמונה זו הנפלאה שלא ירפך ולא ישחיתך. והביא תחלה פלאות מ״ת ואח״כ פלאות יצ״מ. ולכאורה להיפך מיבעי. אבל לדברינו מבואר בחינה ראשונה היא על לא ירפך מעבודת ה׳ כי לא בחנם פעל ועשה גדולות כאלה בשעת מ״ת שלא נשמע כמוהו להשמיע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש ולהשאר בחיים אם לא להשריש בלב ישראל שלא להיות נחת מפני כל פחד מות ויסורים וכדומה באשר לא הגיעו כל פחדים לפחד מעמד הר סיני שיעשו כ״כ פעולה עזה על הנפש יותר ממה שנשרש בנפש הישראלי פחד אותו המעמד והוא מה שאמר משה רבינו מיד אחר עשרת הדברות כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים היינו גבהות הנפש וכמו שביארנו שם:

כי שאל נא, עתה בא לסיים את דבריו, שהזהיר אותם [א] שלא לעשות פסל וכל תמונה ושלא לעבוד רק את ה' לבדו, [ב] הזהיר אותם שישמרו את החוקים ואת המשפטים שהוא מצוה אותם שבעבורם יירשו את הארץ ויתקיימו בה, והביא להם למופת ע"ז שני דברים מפליאים שעשה עמהם שהם [א] מ"ת [ב] יצ"מ, ומבאר שתכלית הענין של מ"ת שהיה ע"י התגלות ה' על הר סיני היה כדי שידעו שהוא אחד ושאין לעבוד זולתו ועי"כ צריכים לזהר מעשות פסל וכל תמונה, וע"י יצ"מ שהיה תכליתו לרשת את הארץ צריכים לזהר לקיים את המצות שזה תנאי לירושת הארץ, זה תורף המאמר הזה בכלל וכבר השקיף ע"ז הרי"א, ונבאר זה בפרטות, אמר הנה שני דברים המפליאים האלה שהם מ"ת ויצ"מ הם דברים שלא נעשו עוד כמוהם, ובאר שלא נעשה עוד כמוהם לא בשום זמן ולא בשום מקום, ונגד הזמן אמר שאל נא לימים ראשונים למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ונגד המקום אומר שאל נא מקצה השמים עד קצה השמים, הנהיה כדבר הגדול הזה, ר"ל שהבלתי אפשר יהיה בשני פנים [א] הבלתי אפשר בפועל, [ב] הבלתי אפשר במחשבה, והבלתי אפשר בפועל יהיה עדיין אפשר במחשבה כמו אדם מעופף שהגם שהוא בלתי אפשר בפועל הוא אפשר במחשבה, כי אין מושג העפיפה סותר למושג אדם, וכל דבר שאין בו סתירה הוא אפשר במחשבה, והבלתי אפשר במחשבה הוא רק מה שיש בו סתירה כמו כדור מרובע וכדומה, ואמר הנהיה כדבר הגדול הזה ר"ל שהיה עד עתה בלתי אפשר בפועל כי לא היה כמוהו, או הנשמע כמוהו שהיה אצל כולם כדבר הבלתי אפשר גם במחשבה:

ט פירוש משום דימים אין נשאלין:

י כדכתיב בקרא אשר ברא אלהים אדם על הארץ:

כ ולמקצה השמים כלומר קומתו של אדם היתה מן הארץ עד השמים דלפי פשוטו מאי האי דכתיב ולמקצה השמים:

ל ר"ל אף על פי דבקרא משמע מתחלת עולם עד סוף עולם בארכו כדכתיב ולמקצה השמים ועד קצה השמים וגם על כרחך משמע שמהארץ עד השמים היתה קומתו כדכתיב על הארץ ולמקצה השמים הא כיצד אלא והוא השיעור כו' כלומר הכל שיעור אחד הוא שמקיף השמים היינו גלגל השמים הוא קצה אחד ומרכז השמים שהיא הארץ הוא קצה האחר והיינו מן השמים אל הארץ וחד שיעור הוא והוי כאלו אמר מקצה השמים ועד קצה השמים פירושו מן השמים ועד הארץ ולפי זה מן הארץ עד לרקיע נקרא על הארץ ולמקצה השמים ונקרא גם כן למקצה השמים ועד קצה השמים ונקרא גם כן מסוף העולם ועד סופו ואין הבדל ביניהם רק בקריאת השם: