בכור שור על שמות פרק יד

וישובו. איני רוצה שתהיו בדאים שאמרתם דרך ג' ימים ותחזרו וגם שאלתם כליהם על מנת להחזירם ולכך תשובו לעמוד על אמונתכם:

ואמר פרעה לבני ישראל. ואני אשים בלבו של פרעה שיאמר על בני ישראל שהם נבוכים מסוגרים ומעורבבים כמו נבכי ים:

ורדף אחריהם. שיצא לקראתם למלחמה וכשינוסו ירדפם ולא יניחם לחזור והרי הפשיעה עליו ועל עמו שלא הניחם לחזור ולהשיב להם מה ששאלו מהם:

ואכבדה בפרעה. אכביד מכתי עליו:

ויוגד למלך מצרים. מספרי לשון הרע היו שהיו אומרים ודאי לא כוונו אלא לברוח:

ויהפך לבב פרעה. נהפך למחשבה אחרת שבתחלה גרשם בחזקה ועכשיו רצה להחזירם וי"ל ויהפך לשון צער נצטערו על ששלחום כמו (איכה א׳:כ׳) נהפך לבי בקרבי:

מעובדינו. מעבוד אותנו:

ובני ישראל יוצאים. לא היו נותנים לב לשום דבר כי ברשות יצאו ויוצאים בפרהסיא ולא כגנבים:

וייראו מאד. כי הייתה אימתן עליהן שכל הימים נשתעבדו בהם:

המבלי אין. כך דרך הפסוק לכפול לשונו כמו (ויקרא כ"ו) ואף גם זאת:

אשר דברנו. שאמרו לו ירא ה' עליכם:

כי כאשר ראיתם. כלו' מה שראיתם את מצרים היום לאבדם מן העולם מתכוין הק' ולא תוסיפו לראותם ולא תלחמו אתם אלא הק' ילחם לכם בשבילכם:

ואתם תחרישון. שיתקו ולא תצעקו עוד כי אין אתם צריכין לצעוק:

מה תצעק אלי. וכי זה כבודי שאתה צועק לפני וכי כך אני שישראל באו כאן עלי ועל בטחוני ובמצותי ואניחם בידם:

דבר אל בני ישראל ויסעו. כי אין לירא כלום:

ויסע מלאך האלהים. הוא שכתוב בו וה' הולך לפניהם שמפני שהוא שלוחו של מקום קורא אותו ה' וזהו שכת' (שמות כ"ג) כי שמי בקרבו:

ויסע עמוד הענן. להבדיל בין מחנה ישראל ולמחנה מצרים ולהחשיך להם כי היה לפני עיניהם מחשיך להם הלילה:

ויאר את הלילה. החשיך כמו (איוב ל״ז:י״א) יפיץ ענן אורו חברו מנחם ואונקלוס תרגם ויאר שבא ענן אש לפני מחנה ישראל ומאיר להם כפעם בפעם והיה חושך על מצרים ולישראל אורה:

ולא קרב זה אל זה. מחנה ישראל אל מחנה מצרים:

ברוח קדים. רוח מזרחית קשה היא ומוכנת לפורענות כדכתיב (הושע י"ג) יבא קדים רוח ה' וגו', ורוח הקדים נשא את הארבה (שמות י'), שדופות קדים (בראשית מ"א):

ויבקעו המים. נבקעו חציים לכאן וחציים לכאן וכשהיו המים מגיעין למקום הבקעה עולין זה על זה כדכתיב נצבו כמו נד נוזלים ובירדן נמי כתיב (יהושע ג') המים היורדים מלמעלה קמו נד אחד, מתאספין זה על זה וכן אותם שלמטה והיה להם חומה לכאן ולכאן וע"כ נקרא הנוד נוד שבו אסיפת המים וכן (תהלים ל"ג) כונס כנד מי הים ורש"י פי' לשון חומה וכן תירגם אונקלוס:

ויבואו אחריהם. כי היתה הלילה חשיכה להם ולא הרגישו עד שנכנסו אחריהם באשמורת הבוקר בשעה שבני אדם משמרים ומצפין את הבוקר:

בעמוד אש וענן. בשעה שעמוד אש מסתלק עמוד הענן בא ונתערבו זה בזה ומצרים לא הרגילו לראות כך וכשראו נבהלו ונהממו שהיו צועקים בקול גדול להשיב המרכבות לאחוריהם כמו (שמואל א ז׳:י׳) וירעם ה' בקול גדול ויהמם, שכל זמן שהענן לפניהם לא נתערב עמוד האש בו ולא נהממו כי אמרו הרבה לילות חשוכים הם אבל כשראו האש בא לפניהם אז נהממו דכיון שהאיר היום לא הוצרכו ישראל לא לעמוד הענן ולא לעמוד אש כי המים להם חומה מימינם ומשמאלם ואין דרך לנטות ימין ושמאל הגה"ה:

ויסר את אופן מרכבותיו. כיון שראו שהם בתוך הים נפחדו ודרך כל מים שהן גבוהות בשפתם ועמוקות באמצעיהן והאופנין מגלגלין אותן בתוך העומק אל מורד המים ולא היו יכולים להעמידם ולא למשכם אצל שפת הים מפני שהיא גבוה והגלגל מתגלגל אל העומק:

ויסר. מצרים:

את אופן מרכבותיו. הסירו מרכבות האופנים מן המרכבות שלא יורדים לעומק וממשיכים אצל שפת הים והיתה הנהגת המרכבות שהיו מושכין אצל השפה כבדה עליהם שלא היה שם אופן והשפה גבוה:

ויאמר מצרים אנוסה. אמרו מצריים לנוס מתוך הים אל שפת הים מפני בני ישראל:

כי ה' נלחם להם. מפני בני ישראל שרדפנו אירע לנו כך כי נכנסנו בתוך הים ועתה ננוס אולי ננצל כי זו היא מלחמה שהק' עושה עמנו בשבילם. ומשום ר' שמואל שמעתי ויסר את אופן מרכבותיו כמו ויסר אליה האוהלה שרצו לסור את הדרך ולהחזיר המרכבה לאחוריהם כדי לנוס והיה המקום סר מעליהם ולא היו יכולים לחזור זה מפני זה והיו נדחקים זה בזה והיינו וינהגו בכבידות והיו צועקים זה לזה סורה מפני ולא היו יכולים:

לפנות בוקר. כשפנה הבוקר ונעשה קרוב לחצי היום:

לאיתנו. כמו שהיה מתחלה:

נסים לקראות. שנדבק תחלה לצד השפה והם באים לקראת המים של צד שפת המים שסבורים לצאת:

וינער ה'. שהיו המים מגביהים את המרכבה של עץ והופכה על פיה ומנער המצרים בתוך הים כאדם שמנער את הקדרה:

ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים. אותו היום היתה תשועה גדולה שמשם ואילך לא ראו מצרים:

וירא ישראל את מצרים. כלו' מצרים שהיו על שפת הים מתים שדרך הים להשליך חוץ על שפתו כל דבר מת שבתוכו: