שמות יד, ד

ואכבדה בפרעה. כשהקדוש ברוך הוא מתנקם ברשעים שמו מתגדל ומתכבד וכן הוא אומר (יחזקאל לח כב) ונשפטתי אתו וגו', ואחר כך (שם כג) והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי וגו', ואומר (תהלים עו ד) שמה שבר רשפי קשת, ואחר כך (שם פסוק ב) נודע ביהודה אלהים, ואומר (שם ט יז) נודע ה' משפט עשה:

בפרעה ובכל חילו. הוא התחיל בעברה וממנו התחילה הפרענות:

ויעשו כן. להגיד שבחן ששמעו לקול משה, ולא אמרו היאך נתקרב אל רודפינו, אנו צריכים לברוח, אלא אמרו אין לנו אלא דברי בן עמרם:

וְאַתְקֵף יָת לִבָּא דְפַרְעֹה וְיִרְדַף בַּתְרֵיהוֹן וְאֶתְיַקַר בְּפַרְעֹה וּבְכָל מַשִׁרְיָתֵהּ וְיִדְעוּן מִצְרָאֵי אֲרֵי אֲנָא יְיָ וַעֲבָדוּ כֵן:

וְאַתְקֵיף יַת יִצְרָא דְּלִבָּא דְּפַרְעה וְיִרְדוֹף בַּתְרֵיהוֹן וְאִתְיַקַר בְּפַרְעה וּבְכָל מִשְׁרְיָיתֵיהּ וְיִנְדְעוּן מִצְרָאֵי אֲרוּם אֲנָא הוּא יְיָ וַעֲבָדוּ הֵיכְדֵין

וחזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם בעבור שפחד פרעה מהם במכת הבכורות ובקש מהם וברכתם גם אותי (לעיל יב לב) לא היה בלבו לרדוף אחריהם אפילו אם יברחו אלא שיעשה משה בהם כרצונו ועל כן הוצרך לומר כי הוא יחזק את לבו לרדוף אחריהם ולמטה (פסוק יז) אמר פעם אחרת הנני מחזק את לב מצרים ויבאו אחריהם כי בראותם שנקרע הים לפני בני ישראל והם הולכים ביבשה בתוכו איך ימלאם לבם לבא אחריהם להרע להם ואין בכל המופתים כפלא הזה וזה באמת שגעון להם אבל סכל עצתם וחזק את לבם ליכנס בים

וחזקתי. כאילו שכח המכות שהוכו בעבור ישראל:

ואכבדה בפרעה. אז יראה כבודי בעולם לטבוע פרעה וחילו:

וידעו מצרים. הנשארים. גם הנטבעים לפני מותם כי אני ה':

ויעשו כן. אחז הכתוב דרך קצרה. לומר ששבו אחורנית:

וחזקתי ב' הכא ואידך וחזקתי את זרועות מלך בבל שהקב"ה מחזיק לב הרשעים לטוררן מן העולם:

ויעשו כן. הגיד הכתוב שבחן של ישראל ששמעו לקול משה ולא אמרו היאך נתקרב אצל רודפינו ואנו צריכין לברוח אלא אמרו אנו אין לנו אלא דברי בן עמרם.

ורדף אחריהם כשיצא לקראתם למלחמה הם ינוסו והוא ירדפם ונמצאת הפשיעה עליו ועל עמו שלא יניחום לחזור ואין עליהם להשיב להם את מה ששאלו שהרי הניחו להם בתיהם ושדותיהם וכליהם.

וידעו מצרים כי אני ה'.

ורדף אחריהם. שיצא לקראתם למלחמה וכשינוסו ירדפם ולא יניחם לחזור והרי הפשיעה עליו ועל עמו שלא הניחם לחזור ולהשיב להם מה ששאלו מהם:

ואכבדה בפרעה. אכביד מכתי עליו:

ואכבדה בפרעה ובכל חילו. שלא נטבעו בים אלא חילו של פרעה ולא המון עם מצרים וכ״כ בחי׳ רשב״א יבמות פ׳ הערל:

וידעו מצרים כי אני ה׳. היינו ההמון של מצרים שנשארו בראותם בעיניהם זה הפלא יכירו וידעו גם המה. כי אני ה׳ העושה הכל בתוך מצרים משום דעד כה לא כתיב אלא למען תדע וכדומה הכל בלשון יחיד. משום דרק פרעה שראה לפניו נעשין המכות. ובתפלת משה נעדרין והולכין. בזה ידע כי דבר ה׳ עושה מה שחפץ. אבל כל מצרים לא ידעו מכ״ז מאומה רק ראו מכות באין והולכין. וגם קושי המכות בתקפה לא שלט כ״כ במצרים כמו אצל פרעה ועבדיו כמש״כ בהמשך המכות מש״ה אמר דכאן ידעו גם המצרים וגו׳. וזהו שאמר ה׳ מראש לעיל ז׳ ה׳ וידעו מצרים כי אני ה׳ בנטותי את ידי וגו׳ כמש״כ שם:

וחזקתי. ובזה אחזק את לב פרעה שירדוף אחריהם כדי שאכבד בפרעה ובכל חילו שהנסים הגדולים שיעשו על היה יתפרסמו לכל יושבי תבל ומצרים הנשארים ידעו כי אני ה', ויעשו כן, ספר צדקת ישראל שחזרו לאחריהם ושמעו לדברי ה':

ר דקשה לו למה לא כתיב בכל המצות ויעשו כן, אלא ודאי פשיטא לן שעשו כן, אם כן בזה נמי פשיטא הוא, לכן פירש להגיד שבחן וכו', רצה לומר דהכתוב מעיד על צדקתם. [נח"י] ועיין ברא"ם שנשאר על פירוש זה בצריך עיון, ולא נראה לי דהא כתיב אחריו וישיגו אותם חונים על הים על פי החירות לפני בעל צפון הרי מוכח דחזרו, ואם כן ויעשו כן מיותר, שמע מינה להגיד שבחן וכו':