תשעה באב והצומות בפועל – בין המצרים, הצום והמנהגים

למה צמים

ארבעה מהצומות קשורים לחורבן בית המקדש הראשון והשני: בעשרה בטבת החל המצור על ירושלים; בשבעה עשר בתמוז נבקעו חומות העיר; בתשעה באב נחרב המקדש – הראשון והשני; ובג' בתשרי נרצח גדליה בן אחיקם, ובכך נגמרה שארית הישוב היהודי בארץ אחרי החורבן הראשון. הנביא זכריה כבר מזכיר את ארבעת הצומות האלה, ומבטיח שבעתיד הם יהפכו "לששון ולשמחה ולמועדים טובים". תענית אסתר, החמישית, היא זכר לצום של אסתר ושל היהודים לפני פורים. הלכות התעניות מבוארות בשולחן ערוך, אורח חיים, סימנים תקמט–תקסא.

התאריכים והזמנים של כל הצומות בשנה הקרובה מופיעים בלוח זמני התעניות, ובעמודי התאריכים של תשעה באב, שבעה עשר בתמוז, צום גדליה ועשרה בטבת.

הצומות בטבלה

• צום גדליה – ג' בתשרי. צום קל.
• עשרה בטבת – צום קל. הצום היחיד שיכול לחול ביום שישי, ואז צמים עד צאת הכוכבים ונכנסים לשבת בתענית.
• תענית אסתר – י"ג באדר. צום קל, ומוקדם ליום חמישי כשפורים חל ביום ראשון. פרטים במדריך לפורים.
• שבעה עשר בתמוז – צום קל, ופותח את בין המצרים.
• תשעה באב – צום חמור, מהשקיעה עד צאת הכוכבים.

הצומות הקלים

בצום קל אסורים אכילה ושתייה בלבד, מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. מותר לרחוץ, לנעול נעליים ולעבוד כרגיל. מעוברות, מניקות וחולים פטורים לפי המנהג המקובל, ובכל ספק שואלים רב. בבית הכנסת אומרים סליחות, "עננו" ו"אבינו מלכנו", וקוראים בתורה "ויחל". כל הפרטים על הצומות הקלים.

בין המצרים

שלושת השבועות שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב נקראים "בין המצרים", על שם הפסוק "כל רודפיה השיגוה בין המצרים" (איכה א, ג). בימים אלה נוהגים מנהגי אבלות שהולכים ומתעצמים: בשלושת השבועות – לא עורכים חתונות (לפי מנהג אשכנז), לא שומעים מוזיקה, לא מסתפרים ולא מברכים "שהחיינו". מראש חודש אב – "תשעת הימים" – ממעטים בשמחה עוד יותר: לא אוכלים בשר ולא שותים יין (חוץ משבת וסעודת מצווה), לא מכבסים ולא לובשים בגדים מכובסים. בין המנהגים של הספרדים לאלה של אשכנז יש הבדלים משמעותיים. כל מנהגי בין המצרים לפי המנהגים.

ערב תשעה באב

ביום שלפני הצום אוכלים סעודה רגילה לפני מנחה, ואחרי מנחה – "סעודה מפסקת": יושבים על הקרקע, אוכלים תבשיל אחד, בדרך כלל ביצה קשה ולחם טבול באפר, ומסיימים לפני השקיעה. כשתשעה באב חל בשבת הוא נדחה ליום ראשון, וסדר היום משתנה. ערב תשעה באב וסעודה מפסקת.

תשעה באב

תשעה באב הוא היום העצוב ביותר בשנה. בנוסף לחמשת העינויים – כמו ביום הכיפורים – אסור ללמוד תורה (חוץ מעניינים עצובים), אסור לשאול בשלום, יושבים על הקרקע או על כיסא נמוך עד חצות היום, ונמנעים ממלאכה. בלילה קוראים את מגילת איכה, ובבוקר אומרים קינות. בשחרית לא מתעטפים בטלית ולא מניחים תפילין, ובמנחה מתעטפים ומניחים. כל מה שאסור ומותר בתשעה באב.

אחרי תשעה באב

החורבן התרחש, לפי המסורת, בתשעה באב לעת ערב, והאש המשיכה לבעור גם בעשירי. לכן נוהגים להימנע מבשר ומיין גם אחרי הצום – לפי מנהג אשכנז עד חצות היום העשירי, ויש הנוהגים, ובהם רבים מן הספרדים, כל היום העשירי. אחרי תשעה באב מתחילות "שבע דנחמתא" – שבע שבתות של נחמה, שבראשונה שבהן ("שבת נחמו") קוראים "נחמו נחמו עמי". ט"ו באב, שבוע אחרי, הוא יום של שמחה.

מה המשמעות היום

הצומות אינם רק זיכרון היסטורי. חז"ל אמרו שהבית השני חרב בגלל שנאת חינם, ולכן ימי בין המצרים הם זמן לתקן את היחסים בין אדם לחברו: להתפייס, להימנע מלשון הרע, ולהרבות באהבת חינם. "כל המתאבל על ירושלים – זוכה ורואה בשמחתה".

בריאות ובטיחות

הצומות מחייבים זהירות: מי שיש לו מחלה כרונית, נוטל תרופות קבועות, או שמצבו הבריאותי אינו ודאי – מברר מראש עם רופא ועם רב אם ואיך לצום. בתשעה באב, שהוא מדרבנן, ההלכה מקלה יותר בחולה מאשר ביום הכיפורים. אין במדריך הזה הוראה רפואית, ובכל הרגשה רעה בזמן צום – פונים מיד לגורם רפואי.

ילדים ובני משפחה

ילדים קטנים אינם צמים בתשעה באב, אבל כדאי לשתף אותם באווירת היום לפי גילם: לספר להם על בית המקדש ועל החורבן, לקרוא איתם סיפורים מתאימים, ולהסביר למה יושבים על הקרקע ולמה לא שואלים בשלום. ילדים מגיל תשע בערך – יש המחנכים אותם לצום שעות אחדות. נוהגים שלא לתת לילדים ממתקים ומעדנים מיוחדים ביום הזה, ולא לשחק במשחקים שמחים. בני נוער רבים משתתפים בקריאת איכה ובקינות, ויש מקומות שמארגנים סיורים ולימוד על ירושלים.

הכותל ותשעה באב

רבים עולים לכותל המערבי בליל תשעה באב או ביומו, וקוראים שם את מגילת איכה והקינות. בירושלים נערכים גם סיורים סביב חומות העיר העתיקה. מי שאינו יכול להגיע – יכול לקרוא את הקינות בבית, ולהתמקד בתפילה לבניין ירושלים.

למי המדריך

המדריך נועד למי שרוצה לדעת מה מותר ומה אסור בכל אחד מהשלבים – שלושת השבועות, תשעת הימים, ערב הצום, הצום עצמו ומוצאיו – ולהכיר את ההבדלים בין המנהגים. בכל שאלה מעשית – חתונה, תספורת, בריאות או עבודה – שואלים רב.