מהי תשובה ביהדות – ומה הם שלבי התשובה?

ארבעת חלקי התשובה

הרמב״ם שואל ״ומה היא התשובה?״ (תשובה ב, ב) ועונה בסדר מדויק:

• עזיבת החטא – להפסיק אותו בפועל, ולהסיר אותו גם מן המחשבה.
• חרטה – להצטער על מה שעשה, כמו שנאמר ״כי אחרי שובי נחמתי״.
• קבלה לעתיד – לגמור בלבו שלא יעשה זאת עוד, עד ש״יעיד עליו יודע תעלומות״.
• וידוי – לומר בפה את הדברים שגמר בלבו. הוידוי הוא מצוות עשה מן התורה (תשובה א, א).

תשובה גמורה

הרמב״ם (תשובה ב, א) מגדיר: תשובה גמורה היא כשבא לידו אותו דבר שעבר עליו, והוא יכול לעשותו – ופירש ממנו מפני התשובה, ״לא מיראה ולא מכשלון כח״. אבל גם מי שחזר בתשובה רק בסוף ימיו – תשובתו מועילה.

רבנו יונה, בספרו ״שערי תשובה״, הרחיב ומנה עיקרים רבים לתשובה – חרטה, עזיבת החטא, צער, הכנעה, ועוד – ומתאר את התשובה כתהליך של שינוי עמוק בלב, ולא רק כפעולה אחת.

לא רק מעשים: תשובה ממידות

״אל תאמר שאין תשובה אלא מעבירות שיש בהן מעשה״, כותב הרמב״ם (תשובה ז, ג). צריך לשוב גם מן הכעס, מן האיבה, מן הקנאה, מרדיפת הממון והכבוד – ואלה, הוא מוסיף, קשים יותר מן העבירות שיש בהן מעשה, כי קשה יותר לפרוש מהם.

ובעבירות שבין אדם לחברו – התשובה לבדה אינה מספיקה: ״אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חברו״ (יומא פה ע״ב). על כך במאמר בקשת מחילה ושלום.

מעלת בעלי התשובה

ריש לקיש אומר בגמרא (יומא פו ע״ב): ״גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות״, ובמקום אחר – ״כזכויות״; והגמרא מיישבת: כאן בתשובה מיראה, כאן בתשובה מאהבה. רבי אבהו אומר: ״מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין״ (ברכות לד ע״ב).

הרמב״ם (תשובה ז, ד) מוסיף שבעל תשובה ״אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאלו לא חטא מעולם״, ושכרו הרבה, ״שהרי טעם טעם החטא ופרש ממנו וכבש יצרו״. התשובה היא תמיד אפשרית, בכל יום – ובימים מסוימים היא נקלטת ביתר שאת, כמו בעשרת ימי תשובה וביום הכיפורים.

תשובה בפועל

1. לזהות דבר אחד מסוים לתקן, ולא ״הכול״ בבת אחת.
2. להפסיק אותו בפועל, ולהרחיק את מה שמביא אליו.
3. להתוודות בפה, בינו לבין קונו – אפשר בנוסח ״אנא השם, חטאתי, עויתי, פשעתי לפניך...״.
4. בעבירות שבין אדם לחברו – לפייס, להשיב ולבקש מחילה.

טעויות נפוצות

• לחשוב שתשובה שייכת רק לחודש אלול וליום הכיפורים. היא מצווה בכל עת.
• לחשוב שוידוי לבדו, בלי עזיבת החטא, הוא תשובה. הרמב״ם משווה זאת לטובל ושרץ בידו.
• לחשוב שמי שחטא הרבה – כבר אין לו תקנה. ״אין לך דבר שעומד בפני התשובה״.
• לשכוח שבין אדם לחברו צריך גם לפייס את הנפגע.