ראשית עושרה של משפחת רוטשילד – המשרת שקיבל על עצמו גניבה שלא גנב

סיפור

מעשה שהיה אצל הגאון רבי צבי הירש הורביץ אב"ד צ'ורטקוב, אביהם של הגאונים רבי שמואל הורביץ, ורבי פינחס הורביץ בעל ההפלאה, שהיה משרת אצלו לשם שמים ר' מאיר אנשיל רוטשילד, ראש משפחת רוטשילד.

לרב היתה בת רווקה, והיה חוסך מפיו, בעבור שתהיה לו נדוניא לצורך נישואי בתו, עד שאסף כחמש מאות דינרי זהב, ונתנם בכיס אחד בתוך תיבת הסטנדר שלמד.

בליל י"ד ניסן, כשבא לבדוק החמץ, פתח את התיבה, והנה הכיס עם המעות שבו איננו! ובאותו פרק זמן, ר' מאיר נשא אישה ופתח חנות מכולת לפרנסתו, והצליח. וכשראו בני ביתו של הרב שהכסף איננו, החליטו שהשמש ר' מאיר אנשיל גנב את הכסף, וראיה שפתח חנות וכו'...

הרב היה גוער בהם ומשתיק אותם, באומרו שאסור לחשוד בכשרים, בפרט שכל ימי שהותו בבית הרב היה ישר דרך וירא שמים, צנוע, ובכל ביתו נאמן הוא...

אבל בני ביתו של הרב לא נתנו לו מרגוע, וטענו שרק הוא גנב את הכסף. ואילצוהו ללכת אליו, לחקור ולדרוש אותו, ונאלץ ללכת אל חנותו. כשראה את רבו הקדוש, שמח מאוד לקראתו, בחושבו שבא לברכו בברכת הצלחה לפרנסת ביתו, ואחר שהרב נח בחנותו, סיפר לו את אשר קרהו, שנגנב לו הכסף של הנדוניא של בתו, והיה מגלה טפח ומכסה טפחיים ברמז שהוא נחשד על כך בפני בני ביתו של הרב.

ואז כשהבין ר' מאיר אנשיל את הענין. אמר לו, כנים הדברים אני לקחתי את הכסף לצורך פתיחת החנות, ומוכן להשיב לכבודו מיד מאתים זהובים על החשבון, והשאר אשיב בתשלומים במשך ששה חודשים. ואחר שנתן את הסך הנ"ל, חזר הגאון רבי צבי הירש לביתו בשמחה ובטוב לבב.

אולם האמת היא שהיתה משרתת נכריה בביתו של הרב שראתה את הכסף שבתיבה, השיגה את מפתח התיבה, וגנבה את הכסף, ומסרה הכל לבעלה, ולאחר זמן מה ראה שאין כל רעש מענין הגניבה, הלך ורעיו לבית מרזח, ושתו משקאות חריפים, לבסוף ניגש למוזג ושילם לו דינר זהב אחד, ואמר שמצא את הדינר בדרך, והחזיר לו עודף. אחר שבוע שוב הגיע לבית המרזח, עם רעיו, שתו וישתכרו עמו, ושוב ניגש ושילם דינר זהב, ואמר שגם דינר זה מצא אותו בדרך.

כשראה כך המוזג התחיל לחשוד בו, איך האיש הזה מוצא דינרי זהב פעם אחר פעם, ומיד הלך אל השר המושל הפולני, וסיפר לו את המעשה, נתן לו עצה כשיבוא עוד פעם יתן לו לשתות הרבה עד שישתכר, ואולי אז יגלה מהיכן הוא מביא את הזהובים.

וכן היה, שסיפר למוזג ולרעיו את אשר עשתה אשתו שגנבה את הכסף מהרב של היהודים, וקבר את הכסף בחצר ביתו, המוזג הלך לשר וסיפר את כל מה ששמע מהבעל.

שלח השר שוטרים ועצרו את הבעל. אחר חקירה, נמצא הכסף אלא שחסרו כמה זהובים אשר בזבז בעלה של המשרתת. ואז שלח השר וקרא את הרב, וחקר אותו אם נגנב ממנו איזה כסף.

הרב סיפר למושל כל מה שידוע לו בענין הזה, השר מסר את הכסף לרב, וגם סיפר שהמשרתת היא שגנבה את הכסף, ואת מעשה בעלה.

חזר הרב בשמחה לביתו, אך נבוכו עשתונותיו על הודאתו של ר' מאיר אנשיל, ועל שהשיב מה שלא גנב. הרב הלך לביתו של ר' מאיר אנשיל, ושאל אותו מדוע אמרת שאתה לקחת את הכסף? השיב לו: ראיתי את הרב בצער, לכן קבלתי עלי את האחריות לגניבת הכסף, כדי שתתיישב דעתך, ולא תמשיך להצטער!

ואז ביקש ממנו סליחה על שהיה משמע מדבריו שהוא חשוד על גניבת הכסף. ופייס אותו והחזיר לו את כספו, ובירך אותו שבעבור זה לא תמוש הברכה מביתו ומזרעו עד עולם, ויזכה לעלות מעלה מעלה בעושר וכבוד!

ומאז שרתה ברכה והצלחה בביתו של ר' מאיר אנשיל רוטשילד, וגם זרעו לברכה, שהעושר מלווה אותם במשך כמה דורות, מברכתו של הרב הקדוש. (דובר שלום אות קנב) (משלחנו של מרן)