קנאה בקולגות: מה עושים כשמישהו אחר קיבל את הקידום

הרגע הזה

ההודעה יוצאת לכולם: מישהו אחר מונה לתפקיד שרציתם. או שהמנהל משבח קולגה בישיבה על רעיון שגם לכם היה. ובתוך הברכות והחיוכים, משהו בפנים מתכווץ. אחר כך מגיעות המחשבות: ״הוא בכלל לא עובד כמוני״, ״זה רק כי הוא יודע להתחנף״, ״אף פעם לא מעריכים אותי״.

שלמה המלך כתב: ״חיי בשרים לב מרפא, ורקב עצמות קנאה״. קנאה בעבודה מרקיבה מבפנים: היא גוזלת שמחה מהעבודה, הורסת יחסים עם עמיתים, ולפעמים דוחפת לדברים שמתחרטים עליהם. המשנה אומרת שהקנאה, התאווה והכבוד ״מוציאין את האדם מן העולם״ (אבות ד, כא) – ובמקום העבודה, שלושתם מופיעים יחד.

שני מודלים מהתורה

כששני אנשים, אלדד ומידד, התחילו להתנבא במחנה, יהושע – תלמידו הנאמן של משה – ביקש לעצור אותם. משה ענה: ״המקנא אתה לי? ומי יתן כל עם ה׳ נביאים״ (במדבר יא, כט). משה לא ראה באחרים שמצליחים איום, אלא שמח בכך. זו גדלות שאפשר לשאוף אליה גם בקטן: לשמוח שבצוות יש עוד אנשים טובים.

והמודל השני – יהונתן, בנו של שאול המלך. יהונתן היה יורש העצר, ודוד היה מי שעתיד לקחת ממנו את המלוכה. ובכל זאת יהונתן אמר לדוד: ״ואתה תמלך על ישראל, ואנכי אהיה לך למשנה״ (שמואל א כג, יז). המשנה באבות מביאה את ״אהבת דוד ויהונתן״ כדוגמה לאהבה ״שאינה תלויה בדבר״ (אבות ה, טז). חברות אמיתית יכולה לשרוד גם מצב שבו אחד מצליח יותר.

״אין אדם נוגע במוכן לחבירו״

חז״ל אמרו: ״אין אדם נוגע במוכן לחבירו, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא״ (יומא לח ע״ב). הקידום של הקולגה לא ״נגזל״ ממכם. זה קשה לקבל כשיש משרה אחת ושני מועמדים – אבל בראייה רחבה יותר, הדרך שלכם לא נסגרה. יש עוד הזדמנויות, עוד מקומות ועוד שנים.

וגם: ״קנאת סופרים תרבה חכמה״ (בבא בתרא כא ע״א). אפשר לשאול – מה הוא עשה שעבד? מה אני יכול ללמוד ממנו? האם יש כישור שכדאי לי לפתח? חכמי יבנה אמרו ״אני בריה וחברי בריה… אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוין לבו לשמים״ (ברכות יז ע״א) – לכל אחד יש את המקום ואת התרומה שלו. על קנאה באופן כללי ראו קנאה: איך מפסיקים להשוות.

מה עושים בפועל

לברך – ולהתכוון: לגשת ולברך את מי שהצליח. גם אם בהתחלה זה מרגיש מאולץ, המעשה משפיע על הלב. ספרי המוסר חוזרים על הרעיון שהמעשים החיצוניים מעצבים את הרגש הפנימי.

להיזהר בדיבור: קנאה מחפשת פורקן, ולרוב הוא מגיע בדמות ״רק אומר ש…״ – ערעור על ההצלחה של האחר מאחורי גבו, בפינת הקפה או בוואטסאפ של הצוות. זה לשון הרע, וזה גם פוגע במוניטין של מי שאומר. ראו לשון הרע בעבודה ובוואטסאפ.

לשאול את השאלה הנכונה: אם יש תחושה של קיפוח אמיתי – לבקש שיחה עם המנהל, ולשאול בפשטות: ״מה אני צריך לפתח כדי להגיע לשם בפעם הבאה?״. זו שאלה עניינית, שמעבירה את האנרגיה מהשוואה לצמיחה.

מה אפשר לעשות כבר היום

1. ברכו את מי שקיבל את הקידום – גם אם זה קשה.
2. רשמו דבר אחד שאפשר ללמוד מההצלחה שלו.
3. הימנעו מ״רק אומר ש…״ על הקולגה, בשיחה ובקבוצות.
4. בקשו שיחת משוב: מה עליי לפתח לפעם הבאה?
5. הזכירו לעצמכם הצלחה אחת שלכם מהחודש האחרון.
6. אם הקיפוח חוזר – העלו אותו בגלוי ובענייניות.

המקורות

• במדבר יא, כט – ״המקנא אתה לי ומי יתן כל עם ה׳ נביאים״
• שמואל א כג, יז – ״ואתה תמלך על ישראל ואנכי אהיה לך למשנה״
• משנה אבות ה, טז – ״ושאינה תלויה בדבר זו אהבת דוד ויהונתן״
• בבלי יומא לח ע״ב – ״אין אדם נוגע במוכן לחבירו״
• בבלי בבא בתרא כא ע״א – ״קנאת סופרים תרבה חכמה״
• בבלי ברכות יז ע״א – ״אני בריה וחברי בריה״
• משלי יד, ל – ״חיי בשרים לב מרפא ורקב עצמות קנאה״