"ואם דל הוא" – כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר, פרשת מצורע

ואם דל הוא ואין ידו משגת (יד כא)

באחד משיעוריו לרבים נשא מרן מאור ישראל רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל זיע"א, את דברותיו אודות מאמר חכמים (אבות ד ט): כל המקיים את התורה מעוני – סופו לקיימה מעושר, ובין דבריו סיפר על העניות שהיתה מנת חלקם, וכך סיפר:

בימי צעירותינו מה היה לנו? למדנו עם לחם צר ומים לחץ! בימי בחרותי הייתי לוקח עימי לישיבה מעט לחם ועגבניה, זה היה מאכלי, יותר מזה לא היה, ובכל זאת למדנו ושקדנו על תלמודנו, את דמי הנסיעה לישיבה שהייתי מקבל מהורי, הייתי חוסך אותם מפרוטה לפרוטה, ובמקום זאת הייתי מכתת את רגלי לישיבה בגשם ובשלג, ומכספי חסכונות אלו השתמשתי לחתונתי.

אבי ז"ל היה קונה לנו בגדים משומשים, והיינו לובשים בגדים אלו, כך חיינו בעניות ובדוחק, אבל למרות הקשיים והמחסור היינו שוקדים בהתמדה מרובה ועמלים בתורה, וברוך ה' נוצר תאנה יאכל פריה, כי כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר!