יושר בעבודה: ״נשאת ונתת באמונה?״ – גם כשאף אחד לא רואה

השאלה הראשונה

רבא אמר שכאשר אדם בא לדין לאחר מותו, השאלה הראשונה שנשאל היא ״נשאת ונתת באמונה?״ – האם התנהלת ביושר בעסקיך – ורק אחריה ״קבעת עתים לתורה?״ (שבת לא ע״א). יש בזה אמירה חזקה: היושר במקום העבודה אינו ״נושא צדדי״ של הדת. הוא בראש הרשימה.

על יושר במסחר, מחירים ופרסום כתבנו במאמרים ״נשאת ונתת באמונה?״ וגניבת דעת. כאן נתמקד במי שעובד כשכיר – ובשאלות הקטנות של כל יום.

הזמן של המעביד

הרמב״ם כותב: ״כדרך שמוזהר בעל הבית שלא יגזול שכר עני ולא יעכבנו, כך העני מוזהר שלא יגזול מלאכת בעל הבית ויבטל מעט בכאן ומעט בכאן ומוציא כל היום במרמה… וכן חייב לעבוד בכל כחו״. והוא מביא את יעקב אבינו, שאמר לרחל וללאה: ״כי בכל כחי עבדתי את אביכן״ – למרות שלבן רימה אותו שוב ושוב (הלכות שכירות יג, ז).

הגמרא מספרת על אבא חלקיה, נכדו של חוני המעגל, שחכמים באו אליו כשעבד בשדה ונתנו לו שלום – והוא לא הסב אליהם את פניו. כששאלו אותו אחר כך, הסביר: ״שכיר יום הואי, ואמינא לא איפגר״ – הייתי שכיר יום, ואמרתי לא אתבטל (תענית כג ע״ב). בימינו זה מתורגם לשאלות פשוטות: גלילה ארוכה בטלפון בשעות העבודה, עיסוקים פרטיים, הפסקות שמתארכות. אף אחד לא ימדוד את זה – וזה בדיוק המבחן.

דיווחים, הוצאות וימי מחלה

הרמב״ם מתאר את התנהלותו של אדם ישר: ״משאו ומתנו… באמת ובאמונה, אומר על לאו לאו ועל הן הן״ (הלכות דעות ה, יג). במקום העבודה זה אומר: דיווח שעות מדויק, החזר הוצאות רק על מה שהוצא באמת, לא לקחת ציוד של העבודה הביתה ״כי ממילא לא יחסר להם״, ולא להשתמש ביום מחלה כשאינכם חולים.

לעיתים התירוץ הוא ״כולם עושים את זה״ או ״המעביד עושק אותנו ממילא״. אבל יעקב עבד בכל כוחו דווקא אצל מעביד שרימה אותו. אם יש קיפוח – מתמודדים איתו בגלוי ובדרכים המוסדרות, לא בגניבה שקטה. ועוד דבר: ״קטן״ הוא מושג חלקלק. מי שמתרגל לעגל בדברים קטנים, מגלה שהגבול זז.

כשהבוס מבקש לעגל פינות

המצב הקשה יותר הוא כשהלחץ בא מלמעלה: ״תכתוב ללקוח שזה נשלח״, ״תגיד שהמנהל לא נמצא״, ״תשנה קצת את המספרים בדוח״. הגמרא קובעת עיקרון: ״אין שליח לדבר עבירה״, ומסבירה – ״דברי הרב ודברי תלמיד, דברי מי שומעים?״ (קידושין מב ע״ב). כשיש סתירה בין ההוראה של המנהל לבין מה שהקב״ה מצווה, האחריות נשארת עלינו – ״הוא אמר לי״ אינו פוטר.

בפועל לא צריך להפוך כל מקרה לעימות. אפשר לומר בנימוס ובענייניות: ״אני לא מרגיש בנוח לכתוב משהו שלא קרה – בוא נמצא ניסוח אחר״. לעיתים קרובות יש פתרון שמכבד את כולם. כשמדובר בדבר חמור – הונאה, עבירה על החוק – מתייעצים עם רב, עם עורך דין או עם הגורם המתאים בארגון. וזכרו שחז״ל דיברו גם על התמונה הרחבה: מי שמשאו ומתנו אינו באמונה ודיבורו אינו בנחת עם הבריות – גורם לבריות לומר ״ראו כמה מקולקלים מעשיו״ (יומא פו ע״א). יושר בעבודה הוא גם שם טוב. על שקר ״קטן״ ראו שקר קטן ושקר לבן.

מה אפשר לעשות כבר היום

1. בדקו שבוע אחד כמה מזמן העבודה הלך לעיסוקים פרטיים.
2. דווחו שעות והוצאות בדיוק – גם כשאף אחד לא בודק.
3. אל תיקחו ציוד של העבודה לשימוש פרטי בלי רשות.
4. כשמבקשים מכם להטעות – הציעו ניסוח אמיתי חלופי, בנימוס.
5. אם יש קיפוח – העלו אותו בגלוי, לא ״תפצו״ את עצמכם בשקט.
6. בדבר חמור – התייעצו עם רב או עם עורך דין.

המקורות

• בבלי שבת לא ע״א – ״נשאת ונתת באמונה״
• רמב״ם, הלכות שכירות יג, ז – ״כך העני מוזהר שלא יגזול מלאכת בעל הבית… וכן חייב לעבוד בכל כחו״
• בראשית לא, ו – ״כי בכל כחי עבדתי את אביכן״
• בבלי תענית כג ע״א–ע״ב – ״שכיר יום הואי ואמינא לא איפגר״
• רמב״ם, הלכות דעות ה, יג – ״באמת ובאמונה אומר על לאו לאו ועל הן הן״
• בבלי קידושין מב ע״ב – ״דברי הרב ודברי תלמיד דברי מי שומעים״
• בבלי יומא פו ע״א