פרקי אבות פרק ה משנה טז

הנה האהבה והמחלוקת הם הפכיים זה לזה כי האהבה תסתבב מן השלום והמחלוקת תסתבב מהשנאה. והודיענו כי כל הדברים הולכים אחר יסודם אם היסוד הוא לשם שמים אפי' המחלוקת שטבעו גורם ביטול סופה להתקיים והאהבה שטבעה גורמת קיום אם יסודה אינה לשם שמים כי היא האהבה תלויה בדבר סופה בטלה. והשמיענו כי צריך האדם שיאהב לשם יתברך אהבה שאינה תלויה בדבר כמו שאמר הכתוב ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך אפי' נוטל את נפשך אפי' נוטל את ממונך ואהבה זו אינה בטלה לעולם, אבל אם האדם אוהב לשם יתברך על אשר הצליח את דרכיו זאת האהבה היא תלייה בדבר וממנה נסתבבה האהבה ואז השי"ת מבטל את הדבר בראותו שאין האהבה רק בסבת הדבר ומביטול הדבר נסתבב אחר כך ביטול האהבה. ושאינה תלויה בדבר זו אינה בטלה לעולם ואפי' נוטל את נפשו יהיה אוהב נאמן. ולפי שראינו כי כלל זה לפעמים לא יצדק על כן ביאר דבריו ואמר איזו היא אהבה שהיא תלויה בדבר זו אהבת אמנון ותמר שלא היתה שום פנייה טובה מעורבת רק אהבת המשגל לבד ועל כן כאשר נתבטל הדבר תיכף ומיד וישנאה ויגרש אותה מעל פניו ותצא, וכן ג"כ באהבת האדם עם השי"ת אם אין באותה האהבה שום מחשבה טובה מעורבת בה רק תלויה בדבר לבד כאהבת אמנון ותמר בוודאי שבהכרח הגמור יתבטל הדבר והאהבה ואם נראה שיש שאהבתו תלויה בדבר ועשה והצליח אפשר כי נטה קצת אל איזו פניה טובה. וביאר ג"כ החלוקה השנית ואמר ושאינה תלויה בדבר זו אהבת דוד ויהונתן כלומר אם הוא כלל צודק בעצם כי אהבה שאינה תלויה בדבר אינה בטלה לעולם היינו כאשר תהיה כאהבת דוד ויהונתן כי כפי הטבע היה ראוי שישנאהו כמאמר שאול אביו כי כל הימים אשר בן ישי חי על האדמה לא תכון אתה ומלכותך ואעפ"כ היתה נפשו קשורה בנפשו ואהבת עולם אהבו:

והריטב"א ז"ל כתב בענין דוד ויהונתן כתיב נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים בדוד ויהונתן היה שם שלם כי דוד היא ה"א אחרונה וביהונתן הג' אותיות הראשונות יהו"נתן ולכן דומה אהבתו לאהבת נשים וממנו ניתנה לו המלוכה עכ"ל:

והחסיד ז"ל כתב בענין דוד ויהונתן כתיב נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים אומרו יותר מאהבת נשים כי יתחייב האדם לעזוב את אביו ואת אמו בעבור אשתו אבל לא את עצמו ויהונתן אהב את דוד יותר מעצמו כי סבר וקבל שהמלכות הנוגע אל יהונתן שיקחהו דוד שכן אמר אתה תמלוך על ישראל ואני אהיה לך למשנה עכ"ל:

כל אהבה שהיא תלויה בדבר וכו'. כאנשים המתחברים מפני שררה או שותפות ממון או אהבת איש לאשה מפני יופי ורוצה לבא עליה כיון שהיא תלויה בדבר שאינו מתקיים גם האהבה תתבטל בהתבטל הדבר ההוא כמו שאירע לאמנון שהיה אוהב לתמר מפני יופיה כמו שנא' את תמר אחותי אני אוהב וכשנתמלא רצונו ממנה ובעל אותה בטלה אותה אהבה ולא עוד אלא ששנא אותה שנא' גדולה השנא' אשר שנאה מאהבה אשר אהבה וזה איננו בכלל אהבה שהיא תלויה בדבר כי בהתבטל הדבר תתבטל האהבה אבל שתהיה שנאה ביניהם אינו מן הדין וגם המשנה לא אמרה כן כי האהבה והשנאה אינם קצוות שלא יהיה ביניהם אמצעי כי יש אנשים שאינן לא אוהבים ולא שונאים ושנאת אמנון היתה לה טענה יתר על ביטול הדבר והוא מה שאמרו בסנהדרין בפרק כהן גדול נימא נקשרה בו ועשאתו כרות שפכה ואין זה בכלל אהבה המתבטלת בהתבטל הדבר ואהבת דוד ליהונתן לא היתה תלויה בדבר שהרי היה יודע שהמלוכה תסוב ממנו אליו שנא' אתה תהיה למלך על ישראל ואני אהיה לך למשנה והיה מן הדין לשנאתו אבל היה אוהב אותו אהבת נפש כמו שנא' כי אהבת נפשו אהבו כי כן ראוי לכל אדם שיאהוב אוהבי ה' על כן אמר נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים כלומר אתה היית אוהב אותי יותר מאהבת אדם לאשתו שהיא תלויה בדבר ואהבתך לי לא היתה תלויה בדבר. ויש מפרשים מאהבת נשים לבניהם או לבעליהן שהיא יותר חזקה מאהבת הזכרים:

אהבה שהיא תלויה בדבר בטל דבר. ה"ג. וגירסת רע"ב בטלה ממילא. שהסיפא פירשה את הדבר. בטל דבר כו'. מכלל דבדבר בטל. איירי השתא. גם ושאינה תלויה בדבר. אינה בטלה לעולם. אין הפירוש שאינה תלויה בדבר בטל. כי זה כבר נשמע מהרישא. ידיעת ההפכים אחת היא. אבל זו כוללת ור"ל רבותא שאפי' אינה תלויה בשום דבר כלל. אינה בטלה. כי אמנם זאת בטוחה יותר כיון שאינה קשורה בתנאי: