משמעות בעבודה: איך מוצאים טעם ומוטיבציה בעבודה היומיומית

״בשביל מה אני עושה את זה?״

כמעט כל מי שעובד שנים באותו מקום מגיע לרגע הזה: הבוקר מתחיל, המשימות חוזרות על עצמן, והשאלה עולה – בשביל מה? יש מי שמרגיש שהעבודה שלו ״לא משנה כלום״, אחר שהוא רק בורג במכונה, ואחר שהוא עושה משהו שלא בחר בו באמת. החיפוש אחרי משמעות בעבודה אינו מותרות של מי שאין לו בעיות אחרות – הוא נוגע בשאלה מה אנחנו עושים עם רוב שעות היום.

לפעמים התשובה היא לשנות כיוון, ללמוד מקצוע חדש או לעבור תפקיד. אבל לעיתים קרובות התשובה מתחילה במקום אחר: בדרך שבה אנחנו מסתכלים על מה שאנחנו כבר עושים.

העבודה כייעוד, לא כעונש

עוד לפני החטא, כשהאדם הושם בגן עדן, נאמר: ״ויקח ה׳ אלהים את האדם וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה״. העבודה לא באה כעונש; היא חלק מהייעוד של האדם בעולם – לפתח, לבנות ולשמור. חז״ל אמרו ״גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה״ (נדרים מט ע״ב), ושמעיה לימד ״אהב את המלאכה״ (אבות א, י).

הגמרא אף אומרת ש״גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים״ (ברכות ח ע״א), ומביאה את הפסוק ״יגיע כפיך כי תאכל, אשריך וטוב לך״. ובקהלת: ״וגם כל האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל עמלו – מתת אלהים היא״. היכולת לראות טוב בעמל, ליהנות ממנו – היא עצמה מתנה.

״אני בריה וחברי בריה״

בגמרא בברכות מובאת אמרה שהייתה שגורה בפי חכמי יבנה: ״אני בריה וחברי בריה. אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשדה. אני משכים למלאכתי והוא משכים למלאכתו… ושמא תאמר אני מרבה והוא ממעיט? שנינו: אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוין לבו לשמים״. החכמים, שעסקו בתורה, לא הסתכלו מלמעלה על החקלאי. כל אחד במקומו, וכל עבודה חשובה כשהיא נעשית בכוונה טובה.

יש כאן תיקון לתחושה ש״העבודה שלי לא חשובה״. האחות במשמרת לילה, הנהג, המתכנת, הקופאית, המורה – כל אחד מחזיק חלק מהעולם. כדאי לשאול: למי העבודה שלי עוזרת? מי היה מרגיש אם לא הייתי עושה אותה? לפעמים התשובה מפתיעה.

״וכל מעשיך יהיו לשם שמים״

רבי יוסי אמר: ״וכל מעשיך יהיו לשם שמים״ (אבות ב, יב). הרמב״ם מפתח את הרעיון: מי שמכוון את כל עיסוקיו – אכילה, שינה, פרנסה – לכך שיוכל לחיות חיים טובים ולעבוד את ה׳, ״נמצא… כל ימיו עובד את ה׳ תמיד, אפילו בשעה שנושא ונותן״ (הלכות דעות ג, ג). כלומר, גם שעות המשרד יכולות להיות חלק מעבודת ה׳: דרך היושר, דרך היחס לאנשים, דרך הפרנסה שמאפשרת לבית להתקיים ולתת לאחרים.

בפועל: להתחיל את היום בכוונה קצרה – ״מה אני רוצה להביא היום לעבודה?״; לשים לב לרגעים שבהם עזרתם למישהו; לעשות את העבודה טוב, גם בחלקים המשעממים, כי זה כבוד לעבודה ולמי שמקבל אותה. ואם אחרי כל זה העבודה עדיין ריקה – אולי זה סימן לבדוק שינוי, בזהירות ובתכנון. ראו גם יושר בעבודה והכרת תודה.

מה אפשר לעשות כבר היום

1. כתבו: למי העבודה שלי עוזרת, ישירות או בעקיפין?
2. פתחו את יום העבודה בכוונה קצרה – מה אני רוצה להביא היום?
3. שימו לב בכל יום לרגע אחד שבו עזרתם למישהו.
4. עשו היטב גם את החלקים המשעממים – זה כבוד לעבודה.
5. מצאו דבר אחד ללמוד או לשפר בתפקיד הנוכחי.
6. אם העבודה ריקה לאורך זמן – בדקו שינוי, בתכנון ולא בבריחה.

המקורות

• בראשית ב, טו – ״וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה״
• בבלי נדרים מט ע״ב – ״גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה״
• משנה אבות א, י – ״אהב את המלאכה״
• בבלי ברכות יז ע״א – ״אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים״
• קהלת ג, יג – ״וראה טוב בכל עמלו מתת אלהים היא״
• משנה אבות ב, יב – ״וכל מעשיך יהיו לשם שמים״
• רמב״ם, הלכות דעות ג, ג – ״כל ימיו עובד את ה׳ תמיד אפילו בשעה שנושא ונותן״