"ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה הוא ויעתר לו ה'" (כ"ה, כ"א) - מה בין רוגז לרחם

על פסוק זה אמרו בגמרא (יבמות ס"ד.): "למה נמשלה תפלתן של צדיקים כעתר? מה עתר זה מהפך התבואה ממקום למקום, כך תפלתן של צדיקים מהפכת מדותיו של הקדוש ברוך הוא ממדת רגזנות למדת רחמנות".

אומר על כך רבנו ה"בן איש חי" בספרו "בן יהוידע" (שם): נאמר, "ברגז - רחם תזכר" (חבקוק ג, ב). כלומר, בעת ששולטת מדת רגז בשמים, אנא. הפך אותה ל'רחם', למדת רחמים.

'רוגז' בגימטריה מאתים ושש עשרה, 'רחם' בגימטריה מאתים ארבעים ושמונה. כמה מפריד בין 'רגז' ל'רחם'? שלושים ושתים כמנין 'לב'.

ואומר ה"בן איש חי": אדם שיש עליו רגז בשמים ונגזרה עליו גזרה רעה, איך יהפך ה'רגז' ל'רחם'? על ידי שיתן את לבו. כיצד? הן על ידי תפלה מכל הלב, והן על ידי עשית חסד עם הזולת עם כל הלב, בלי חשבון!

זה שאומר שלמה המלך במשלי (י, י"ג): "ושבט לגו חסר לב" - היסורים והכאות השבט נובעים בגלל "חסר לב", שלא נותנים את הלב, וממילא לא הופכים את ה'רגז' ל'רחם'.

אומר הנביא (ישעיהו נ"ז, א): "הצדיק אבד ואין איש שם על לב". כשהצדיק קים, יש מי שנותן את הלב, ועל ידי כך ה'רגז' נהפך ל'רחם', אך כשהצדיק אבד - אבד הלב, וממילא מדת ה'רגז' על דורו בעינה עומדת ואינה נהפכת ל'רחם'. זהו שאמרו (מגילה ט"ו.): "צדיק אבד לדורו אבד".

על אברהם נאמר (נחמיה ט, ז-ח): "ושמת שמו אברהם ומצאת את לבבו נאמן לפניך", לכאורה, מה הקשר בין שני חלקי הפסוקים? וכי מפני ש"שמת שמו אברהם" - "מצאת את לבבו נאמן"? אלא תחלה נקרא שמו אברם. והקדוש ברוך הוא הוסיף לו את האות ה' בשמו ומעתה שמו 'אברהם', שהוא בגימטריה 'רחם'. איך זכה אברהם למדת 'רחם'? על כך מוסיף ואומר: "ומצאת את לבבו נאמן לפניך", שעשה את כל מעשיו עם הלב, למען שמו באהבה, בלי שום חשבונות אישיים, ועל ידי כך הפך מדת ה'רגז' ל'רחם'.