"ולא מצאה... מנוח לכף רגלה... וירח ה' את ריח הניחח" (ח', ט';כ"א) - מבחן החסד - ספור

את הספור הבא מספר הרב גואל אלקריף שליט"א בספרו 'שש באמרתך': התקשר אלי יהודי מהצפון וספר לי על בנו, הלומד בשעור ג' בישיבה קטנה. הוא היה ילד בריא וחזק, והנה באחד הימים, בעוד מתפלל תפלת שמונה עשרה, הרגיש שקשה לו לעמד על רגליו. היתה לו חלשה נוראה בגפים. הוא קצר בתפלה והתישב על מקומו. הוא קוה כי מדבר בחלשה רגעית והיא תחלף כלעמת שבאה. אך לא זו בלבד שהיא לא חלפה, אלא שהלכה והחריפה מיום ליום.

הוריו הדאוגים קבעו לו תור לרופא כדי לאבחן את התופעה המדאיגה, והם חכו במתח למועד התור.

לבחור זה יש חבר בישיבה שסובל מסכרת. בכל כמה שעות הוא מזריק לעצמו אינסולין במזרק מיחד.

יום אחד אבד לו מכשיר ההזרקה. הוא פנה לחברו ושאל אותו אם יוכל לעשות לו טובה וללכת לסניף של 'יד שרה' כדי לשאל עבורו מכשיר חלופי. למרות שהבחור סבל מחלשה גדולה ברגליו, הוא נעתר מיד לבקשת חברו ומהר לצאת לדרך. כשהגיע לסניף אמרו לו שכל המכשירים השאלו לחולים אחרים, והציעו לו ללכת לסניף אחר של 'יד שרה', הממקם בקצה העיר. הוא מהר לשם והביא את המכשיר לחברו בישיבה. רגליו כאבו מן המאמץ, בקשי הצליח לעמד, אך לא התאונן. או- אז אמר לו חברו: 'אני צריך להזריק לעצמי את הזריקה הבאה בשעה שלוש בלילה, אך אני חושש שלא אתעורר'. אמר לו הבחור: 'לך לישן, אני לא אלך לישן עד השעה שלוש ואעיר אותך'...

החבר הודה לו על החסד שהוא עושה אתו והלך לישן. הבחור היה מתש מההליכה וחשש שמא ירדם בעצמו, לכן הסתובב במשך כמה שעות (!) במסדרון הפנימיה.

בשעה שלוש לפנות בקר הוא העיר את חברו, החבר הזריק לעצמו את האינסולין ולאחר מכן חזר למטתו. כעת סוף-סוף יכול היה גם הבחור לעלות על יצועו לשנת לילה קצרה.

הוא קם לתפלת שחרית, וכשנעמד לתפלת שמונה עשרה, התכונן, כדרכו בשבועות האחרונים מאז תקפה אותו החלשה ברגליו, לקצר בתפלה כדי שיוכל להתישב. וראו זה פלא: החלשה נעלמה כליל! הוא התפלל את תפלת שמונה-עשרה במתינות ובנחת! הוא חשש שמא החלשה עוד תחזר, אך לשמחתו הוא התבדה. גם בתפלת מנחה הצליח לעמד על רגליו ללא כל מאמץ במשך כל זמן התפלה.

בערב התקשר לאביו ואמר לו: 'אבא, אתה יכול לבטל את התור לרופא'... אין לתאר את השמחה של הבחור והוריו.

אביו המרגש אמר אז לבנו: 'בזכות זה שיצאת מגדרך ועשית לחברך חסדים גדולים שלא היית מחיב בהם, הקדוש ברוך הוא עשה אתך חסד ונתן לך את שלא היה 'חיב' לתת לך...

הקדוש ברוך הוא כרך את הצלת נח ובני משפחתו בתנאים קשים. במשך שנה שהה נח בתוך תבה סגורה, בחברת כל ממלכת החי. חבריו ושתפיו למסע ההצלה היו: פילים, ג'ירפות, קופים ונמרים, תרנגולות בית, ינשוף ויתוש. מדוע בחר הקדוש ברוך הוא, הכל יכול, בדרך הצלה זו? נראה שלא היתה זו תבת הצלה, כי אם תבת מבחן, מבחן לנח ולמשפחתו.

נח הפגין מסירות נפש יוצאת דפן למען הזולת. בתנאי התבה הקשים הוא ממש את תכונת החסד שקננה בלבו. הוא עמד במבחן - מבחן החסד. לכן, יש סכוי לעולם החדש שיתכונן לאחר המבול, עולם של חסד שפניו אל עתיד האנושות!