סיפור: "שלח לחמך על פני המים"

היה זה לפני כתשעים שנה, כאשר ר' ישראל אלעזר גולדויכט – הלך לעולמו, מותיר את רעייתו אלמנה עם שלושה ילדים, והקטן בהם חיים יעקב בן ה-9. אמם לחמה בכוחותיה הדלים את מלחמת הקיום, מתפרנסת מפרוטות שהשתכרה פה ושם, שלא תמיד הספיקו אף ללחם. לעיתים קרובות נשלחו הילדים ליום לימודיהם הארוך, כששקיקי הבד שעמם ריקים מכל.

והנה, הבחינה אחת השכנות בשקיקי הבד הריקים שהתנופפו ברוח. רחמיה נכמרו על היתומים, והיא קיבלה על עצמה להכין מדי יום שני כריכים לדוד ולחיים יעקב.

בכל בוקר הייתה האישה הטובה ממתינה בעיקול הרחוב לילדים ומכניסה את הארוחה החיונית לצרורות הריקים. היטב ידעה אותה שכנה, שאימם האלמנה לא תיאות לקבל מתת יד, והילדים שיתפו פעולה איתה ולא סיפרו לאימם. הכריכים הללו השביעו את דוד וחיים יעקב ואפשרו להם לשקוע בלימודם מבלי שהרעב יפריע להם להתרכז! אין ספק כי אותה שכנה צדקנית קנתה לה חלק חשוב בתורתם לדורי דורות...

שנים אחר כך

חלפו שנים. חיים יעקב שלמד ב"עץ חיים" גדל בתורה, התקרב למרן הרב מבריסק ולמרן החזון איש – ואחר כך הרביץ תורה בכרם ביבנה. ראש הישיבה ספוג בהווי של סלבודקה, ירושלמי במהותו היה הגרח"י גולדויכט, ובבוא בחורים לישיבה נהג לבחון כל בחור שהתדפק על דלתו בקפידה, ורק מי שהתאים, בכישרון וברצינות – אכן התקבל.

באחד הימים הגיע לישיבה הרב מנחם כהן, מראשי ה"פעילים" מלווה בנער תל אביבי, בן למשפחה שומרי מצוות. הנער למד בתיכון עירוני בשל פחדיה של אמו שחששה שיעבור כביש... כאשר סיים הילד את התיכון גבר החשש בלב אמו כי יתגייס לצבא, והפתרון היחידי היה לשלוח את הנער לישיבה... ההורים פנו לרב כהן שיסייע להם בעניין, וכיוון שישיבה רגילה לא התאימה לו, פנו לנסות ולהתקבל ב"כרם ביבנה"...

"בשום אופן לא!" הגיב ראש הישיבה, "בישיבה שלנו לומדים, וצריך לדעת ללמוד... בחור מתיכון חילוני לא יוכל להתקבל כאן!" למרות זאת הגיע הבחור להיוועד עם הרב כהן וביקש להיבחן. "הוא לא נראה לי מתאים..." הפטיר הרב באוזני רעייתו לאחר שגילה כי הצעיר לא למד ולא שנה. "בכל זאת, תבחן אותו..." ביקשה הרבנית ואמרה: "גם אבא שלי למד בחו"ל בגימנסיה, ואחרי זה נשלח ללמוד בישיבת מיר והיה מגדולי רבני ליטא... ועוד הרי הם הגיעו במיוחד מתל אביב, דרך כל כך רחוקה, תכניס אותו, לפחות תשמע אותו, אפילו אם בסוף תחליט שלא לקבל אותו..."

הבחור נכנס לחדרו של ראש הישיבה ולאחר דקות מספר יצא משם ופניו נוהרות: "התקבלתי!" בישר לרב כהן שהמתין בחוץ. מול תהייתו של העסקן המסור, הסביר ראש הישיבה: "כששאלתי את הבחור לשמו ולשם הוריו ומוצאם, התברר לי כי סבתו התגוררה לא הרחק מבית אמי, והיא שציידה אותי ואת אחי בכריכים בעת שבביתנו לא היה לחם! בזכותה יכולתי אני ללמוד – ואיך אדחה את נכדה מן הישיבה?"

הנער, ע. ו., שהיה רחוק מאוד מעולמה של ישיבה, עשה חיל בלימודיו ולימים הפך לתלמיד חכם חשוב המלמד באחת הישיבות. צדקותה של השכנה ורחמיה – השפיעו לאחר שנים רבות והציבו את נכדה באוהלי תורה!