נח: "צדיק תמים היה בדורותיו" – לשבח או לגנאי?

נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו (בראשית ו, ט)

שמעתי ממרן עטרת תפארת ישראל מו"ר הראש"ל רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל זיע"א שביאר ואמר: יש מרבותינו שדורשים אותו לשבח: כל שכן שאילו היה בדור צדיקים, היה צדיק יותר. ויש שדורשים אותו לגנאי: לפי דורו היה צדיק, שאילו היה בדורו של אברהם, לא היה נחשב לכלום (רש"י).

ולכאורה יש לשאול: אחרי שהתורה מעידה על נח שהיה 'איש צדיק תמים', מי הוא שמעיז לדרוש את דברי הכתוב בגנותו של נח?

התשובה

והתשובה: אצל אברהם אבינו מצאנו שהצליח לקרב את בני דורו, והכניסם תחת כנפי השכינה בדרכי נועם. וכמו שמובא בתלמוד (סוטה י): כשהיה אברהם אבינו רואה רשעים, היה נותן להם לאכול, ולאחר מכן כשהיו באים להודות לו, היה אומר להם: וכי משלי אכלתם? והלא הכל של הקב"ה! אם כן תודו לו. ועל ידי כך היה מתברר להם שיש בורא ומנהיג לעולם, והפסלים הם הבל וריק. אבל נח לא קירב את בני דורו בתשובה, אלא הציל רק את בני ביתו, ולכן מן ההכרח היה שדרשוהו לגנאי.

ומדוע לא קירב נח את בני דורו? משום שחשב נח שכבר אין תקווה יותר לעולם, כמו שנאמר: "קץ כל בשר בא לפני". ובכל זאת נח נתבע על כך, וזאת משום שכבר אמרו רבותינו (ברכות י): "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים".