"תרח הוליד את אברם..." (י"א, כ"ז)

'ויהי בלילה עת הלדת אברם ויבואו כל עבדי תרח וכל חכמי נמרוד וחרטמיו ויאכלו וישתו וישמחו בבית תרח, ובצאתם מביתו וישאו עיניהם השמימה אל הכוכבים, וראו כוכב אחד גדול מאוד בא ממזרח שמש וירוץ בשמים ויבלע ארבע כוכבים מארבע רוחות השמים. ויתמהו ויאמרו: אין זה כי אם הילד הילד לתרח יגדל ויפרה וירבה וירש את כל הארץ.

ויהי בבקר ויגידו למלך ויאמרו: אם על המלך טוב לתת לאביו מחיר הילד ההוא ונהרגהו. וייטבו דבריהם בעיניו, ויקרא לתרח וכו', ויאמר: ועתה תנה לי את הילד ונהרגהו טרם תצמיח עלינו רעתו ואתן לך מחירו מלא ביתך כסף וזהב.

ויען תרח: כל אשר יחפץ אדוני המלך יעשה עבדך, אך אני אגיד אליך אשר קרה לי אמש, כי אעין בן מורד בא אלי לאמר: תנה לי הסוס הגדול הטוב שנתן לך המלך ואתן לך מחירו כסף וזהב ומלא ביתך תבן ומספוא וגילתי אזניך והיה העצה אשר יעץ אדוני המלך אותו אעשה.

ויחר אף המלך ויחשבהו לכסיל. ויאמר הכסיל ובער אתה או חסר תבונה כי תעשה הדבר הזה. החסר כסף וזהב אתה וכו'. ויען תרח את המלך: כדבר הזה דבר אדוני המלך, תנה בנך ונמיתהו ואתן מחירו כסף וזהב. מה אעשה בכסף וזהב אחרי מות בני, מי ירשני?! והיה במותי ושבו הכסף והזהב לאדוני המלך.

ויהי כשמע המלך את דברי תרח ואת המשל אשר הביא אל המלך, ויחר למלך מאד ויקצף וחמתו בערה בו. וירא תרח כי חרה למלך, ויאמר: כל אשר לי ביד המלך ואף בני ביד המלך בלא מחיר, הוא ושני אחיו הגדולים. ויאמר המלך, לא, כי קנה אקנה בנך הקטן במחיר וכו'.

ויאמר תרח: יתן לי אדוני המלך זמן ג' ימים עד דברי אל נפשי ואל ביתי דברי אדוני המלך ואפצר בהם על הדבר הזה.

ויתן לו זמן ג' ימים, ויבא תרח אל ביתו וידבר אליהם דברי המלך וייראו מאד. ויהי ביום השלישי וישלח המלך לתרח: שלח לי בנך במחיר, ואם לא - והמתי כל אשר בביתך, ולא ישאר כלום.

וימהר תרח כי היה דבר המלך נחוץ, ויקח ילד אחד מעבדיו אשר ילדה לו שפחתו ביום אשר יולד אברם ויביאו אל המלך ויקח מחירו. והמלך לקח הילד מיד תרח וינפץ את מוחו ארצה בידו וימת אותו כי חשב כי אברהם הוא.

ויסתר הדבר מהיום ההוא והלאה וישכח מלב המלך, כי מה' היתה זאת לבלתי המית אברם. ותרח לקח את אברם בנו בסתר ואת אמו ואת מינקתו ויחביאם במערה, ויתן להם מחיתם מדי חדש בחדשו, והיה ה' עם אברם ויגדל ויהי במערה עשר שנים. והמלך ושריו חשבו כי המית המלך את אברם ויהי בשנת נ' (50) לחיי אברם (הוא אלף תתקצ"ח - 1998 מהבריאה), ויצא אברם מבית נח וילך בית אביו וירא את אלהי אביו 12 אלהות ויחר אף אברם, וירא תרח אשר עשה בנו אברם, וילך ויגד לנמרוד: ילד יולד לנו זה נ' שנה וזאת אשר עשה לאלהי, על כן שפטוהו למען ננצל מרעתו. וישלח ג' אנשים ויביאו את אברם, ויאמר נמרוד וכו' והוכיח את נמרוד כו', כי בחרפה תמות אתה וההולכים בדרכך.

וישא אברם את עיניו השמימה ויאמר: ראה ה' הרשעים האלה וישפט וכו'. ויצו המלך ויתנוהו אל בית הסהר ויהי שם עשרה ימים. ויקבץ המלך את כל השרים והחכמים ויאמר: השמעתם אשר עשה אברם בן תרח. ויאמרו: אשר בזה את המלך ואלהיו - באש ישרף. על כן יבערו את כבשן הלבנים שלשה ימים ושלשה לילות ולהשליך את אברם לתוכו.

ויאספו כתשע מאות אלף איש וכל הנשים והטף נאספו אל הגגות לראות, וכאשר ראו חרטמי המלך את אברם, ויאמרו אל המלך: הלא זה האיש אשר דברנו אל המלך זה נ' (50) שנים, והנה גם אביו המיר את דבריך ויהתל בך ויביא לך ילד אחר ותהרגהו, ויחר אף המלך, וירא תרח כי חרה אף המלך, ויאמר: אמת אמרו החרטמים. ויאמר המלך: איך עשית הדבר הזה? ויען תרח: כי נכמרו רחמי על בני ואקח בן השפחה.

ויאמר המלך: מי יעץ לך דבר זה? ויירא מאד ויאמר: הרן בני הגדול הוא יעצני בזה, והרן היה בימים ההם אשר יולד אברם בן ל"ב שנה, והרן לא יעץ את אביו מאומה, רק תרח דבר להציל נפשו מהמלך כי ירא מאוד. ויאמר המלך: הרן בנך אשר יעצך דבר זה ימות באש עם אברם, והרן נטה בעת ההיא אחרי אברם, אך הסתיר הדבר בלבו. ויאמר הרן אל לבו: המלך תפס את אברם, והיה אם יגבר אברם מהמלך - והלכתי אחריו, ואם יגבר המלך - והלכתי אחרי המלך. ויצו המלך ויפשיטום מכתנותיהם ומכל בגדיהם, רק מכנסיהם היו עליהם, ויאסרו ידיהם ורגליהם בחבלי בץ וישליכום לכבשן אש.

וירד ה' ויציל את אברם מהאש ולא נשרף. אך כל החבלים אשר אסרוהו בהם - נשרפו, ואברם התהלך באש ג' ימים וג' לילות ויראו אותו כל עבדי המלך, והרן בהשליכו אותו - נשרף ויהי לאפר, כי לא היה לבבו שלם עם ה'. והאנשים אשר השליכו אותם אל האש, עלה עליהם להב האש ונשרפו 12 איש. ויבואו עבדי המלך, ויגידו למלך כי אברם מתהלך באש וגם המכנסים שעליו לא נשרפו, אך חבל מאסרו נשרף ולא האמין להם המלך. וישלח שרים אחרים נאמנים לראות ויעידו גם הם למלך. וילך המלך לראות, וירא את אברם הולך ובא בתוך האש. וירא גוית הרן שרופה, ויתמה המלך, ויצו המלך להוציא את אברם ולא יכלו כי שביב האש והלהב עולה לקראתם מן הכבשן, וינסו, ויגער המלך בכל עבדיו: מהרו והוציאו את אברם ולא תמותו, ויגשו להוציאו, ויעל הלהב וישרף פניהם, וימותו שמונה נפשות.

ויקרא המלך אל אברם: צא אברהם, עבד ה' אשר בשמים, ובוא הנה. ויצא אברם ויעמד לפני המלך. ואמר לו המלך: איך לא נשרפת? ויאמר אברם: אלוקי השמים והארץ אשר בטחתי בו, ואשר הכל בידו - הוא הציל אותי! [(ספר הישר) (סדר הדורות)].