"ישכן לבטח עליו" (וזאת הברכה ל"ג, י"ב) - ספור

את הספור הבא ספר הסבא מנובהרדוק: בורשא בירת פולין היתה כנפיה של זיפני כספים, ידוע היה בעיר שמדבר בקבוצת נוכלים, עברינים מכרים, העושים ממלאכת הזיוף הון רב.

פעם נגש אחד מבני הקבוצה לאחד מבני העיר ואמר, 'שמעני ידידי, יש לי עסקה נפלאה עבורך. אתה תתן לי שלושים אלף דולר כשרים למהדרין, ואני אתן לך תמורתם מאה אלף שאמנם הנם מזיפים, אך הם עוברים לסוחר. לא נתן להבחין בכך שאינם אותנטיים, אתה מרויח שבעים אלף דולר ברגע אחד, בלי כל מאמץ". אך האיש לא היה טפש. אמר לאותו עברין, 'מכיר אני אתכם. הבנק ודאי יזהה את הזיוף, ואני אשאר ריק וריקן, בלי שלושים, ובלי מאה.

אמר העברין, 'הבה ננסה, הנה, כאן במזודה יש מאה אלף מזיפים. בחר לך אלו שטרות שתרצה, גש לבנק ותראה'.

בחר לו האיש כמה שטרות והלך לבנק. נגש לדלפק ובקש מהפקיד לפרט את השטרות. הלה בדק אל מול האור, העביר במכשיר מיחד, הראה גם לחברו.

בסיום הבדיקה הקפדנית אמר לאיש, 'השטרות האלו אותנטיים. רשמיים. אין בעיה לפרט אותם'. חזר אל העברין ואמר, 'שמע, הזיוף שלכם באמת מצלח. אין בעיה, הולכים על העסקה, ולא רק זה, אני מוכן להכפיל את הסכום, אתן לך ששים אלף דולר, ואתה תתן לי תמורתם מאתים אלף מזיפים'. אמר העברין, 'הגדלת לשאל. אבל בשבילך, רק בשבילך, אתאמץ..." קבע לו זמן. לאיש לא היו שלושים אלף מזמנים, קל וחמר לא ששים. אבל בשביל רוח שכזה, מאה וארבעים אלף דולר, כדאי לעשות הכל...

שבר חסכונות לוה מגמ"ח פלוני ומגמ"ח אלמוני. בסופו של דבר היה בידו הסכום הנדרש.

ביום המיעד הלך למקום המפגש שנקבע שוב אומר הוא לעברין. 'שמע, איני טפש. אולי השטרות שהבאת אינם ברי שמוש, אולי נתן לזהות את הזיוף' אמר הלה. 'בבקשה, בחר לך אילו שטרות שתרצה, גש לבנק ובדק'. עשה האיש כדבריו, נטל כמה שטרות, הלך לבנק, וכאשר היה בפעם הראשונה - כך גם עתה, הפקיד לא הבחין בשום דבר חשוד, והיה מוכן לפרט את השטרות. אם כך, הכל מצין. צריך להיות טפש כדי לא לסגר עסקה שכזו! נטל האיש את מזודת השטרות, כמובן אחרי שספר היטב פעם ופעמים, נתן לו את ששים אלף הדולרים, ואז נפרד ממנו לחיים ולשלום.

שמח וטוב לב יצא האיש שלנו לדרכו. מאה וארבעים אלף דולר ללא כל מאמץ? כמה זעה וכמה שנים צריך להשקיע כדי להגיע לסכום כה גדול? וכאן, בכזו קלות! הוא צועד כשמזודתו בידו, וכבר חושב היכן להשקיע כדי להכפיל ולשלש את הכסף. פתאום, לחרדתו, רואה הוא מולו שוטר. הלה קורא כנגדו: 'עצר! מה יש לך במזודה"?! לבו של האיש נופל בקרבו. איזה 'ברך'. הוא מגמגם 'כככסססף'.

השוטר פותח את המזודה, נוטל לידו תכריך שטרות מביט היטב, ואז אומר בחמרה: 'שמע משהו כאן לא מריח לי טוב. השטרות הללו נראים מזיפים, על עברה זו, החזקת כסף מזיף, עלולים לגזר עליך ענש מות. במקרה הטוב תנמק בכלא שנים ארכות. אין בררה, אתה חיב להתלוות עמי אל תחנת המשטרה"! 'מה עושים? מאין יבוא עזרי? המצב נראה אבוד... אך לפתע נשמעות צעקות רמות ממקום כלשהו, השוטר אומר לאיש הרועד מפחד, 'אל תזוז, אני הולך רגע לראות מה קורה, וכבר חוזר' הנה, מכאן יבוא עזרנו... נצל האיש את ההזדמנות. השאיר המזודה על המדרכה וברח בריצה מטרפת כל עוד נפשו בו.

משהתרחק מרחק נכר - שבה אליו רוחו עתה ערך חשבון נפש. מצד אחד. יצא בחסר כל. הפסיד את כל רכושו ועוד נותר בעל חוב גדול. שנים רבות עוד ילקק את הפצעים הללו, אבל מצד שני, שמחה מלאה את לבו. הוא הצליח לחמק מהשוטר, נפשו היתה לו לשלל... אך מתברר שהיתה כאן קנוניה מחכמת של חברי הכנפיה כיצד השוטר עלה על העברה החמורה? מהיכן קבל את המידע המודיעיני? אותו 'שוטר' לא היה יותר מעברין מתחזה. הוא היה חלק מחבורת הפושעים. למעשה הכסף שבמזודה היה כסף אותנטי, פקידי הבנק לא עלו על ה'זיוף', שכן לא היה כאן זיוף כלל. אך גם לו היה מזיף, הרי אין כל אפשרות לדעת זאת. אם פקידי הבנק, עם כל האמצעים העומדים ברשותם, לא מגלים שום סימן לזיוף, פעם ופעמים, ודאי שהשוטר אינו יכול לחשד בשטרות... אם האיש היה חושב בהגיון, היה עליו לומר לשוטר בבטחון, 'השטרות אינם מזיפים. אני יכול להוכיח לך זאת'. ואם הלה יתעקש, יצעד עמו אל סניף הבנק הסמוך. שם כל פקיד יאשר את דבריו של בעל הכסף. אבל, האיש לא היה בטוח.

הוא התהלך בתחושה קשה שאכן בידיו מזודה מלאה שטרות מזיפים. לכן התפתה לדבריו של השוטר, נתקף אימת מות, וכשרק יכול היה, נשא רגליו ונעלם.

אומר הסבא מנובהרדוק - כך נוהג גם היצר. מי שבוטח ומאמין באמת יודע ש'אין עוד מלבדו'. 'אני מאמין', 'שמע ישראל', אינם רק ססמאות שלעתים בכך מסתים הענין. כשהאמונה אינה חזקה דיה. כאן מוצא היצר כר נרחב לפעלותיו. כאשר בא היצר לפתות את האדם, אומר הלה לעצמו, נכון, חז"ל אומרים 'תורה מגנא ומצלא', אם לומדים תורה לא צריך לדאג משום דבר, אך לפעמים זה לא כך. לעמת זאת, מי שבוטח ומאמין שאין עוד מלבדו - אינו חושש ממה שיארע, כי סמוך ובטוח הוא שהקדוש ברוך הוא יהיה בעזרו.