זוג הנעליים שלא ניתן – רבי יצחק אלחנן וסוחר הנעליים

סיפור

כיוצא בזה מסופר על הגאון רבי יצחק אלחנן זצ"ל, שבילדותו היה עני ואביון ולמד תורה בשקידה ובהתמדה מתוך דוחק ועוני, בעיצומו של החורף נקרעו נעליו, והיה הקור חודר לעצמותיו, והיה בצער גדול.

ממול בית המדרש היתה חנות נעליים שהיתה שייכת לגביר, מרוב צערו של רבי יצחק אלחנן, נכנס לחנות הנעליים וביקש מבעל הבית שיעשה עימו חסד ויתן לו זוג נעליים. כי הוא לומד תורה יומם ולילה ומצבו דחוק, נזף בו בעל החנות ואמר: וכי אני מחלק נעליים בחינם?!

יצא משם רבי יצחק אלחנן בפחי נפש, והמשיך ללמוד מתוך עוני ודוחק גדול, וכשגדל רבי יצחק אלחנן ומרוב שקידתו נעשה לגאון גדול, ונהיה בקי בכל חדרי התורה, נתקיים בו מאמר חז"ל: כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר, נבחר בכבוד גדול לכהן פאר כרב בבית הדין בעיר קובנא, הוציא את חיבוריו וספריו לאור עולם, חיבורים גדולים מליאים זיו ומפיקים נוגה, והם: באר יצחק, עין יצחק, נחל יצחק...

גבירים בעלי ממון באו לרב יצחק אלחנן עם תרומתם להדפסת ספריו, ובקשו שינציח שם שמם בספריו, בין אותם הגבירים היה גם הסוחר בעל חנות הנעליים, ואמר שהוא רוצה לתרום להדפסת ספרי הרב, כשראהו הרב, פנה ושאל: האם אתה מכיר את יצחק אלחנן? אותו סוחר לא הבין מה הרב רוצה, אמר לו הרב: זכור אזכור, כשהייתי בצעירותי נקרא בשם יצחק אלחנן. ניגשתי אל החנות שלך ובקשתי ממך שתעניק לי זוג נעליים להגן על רגלי מפני הקור, וכך אוכל לשקוד על תלמודי בנחת, אולם אתה נזפת בי ויצאתי ממך בפחי נפש, ועתה דע לך, אילו היית נותן לי אז זוג נעליים, הרי שהיית קונה את עולמך, אבל עכשיו אחרת את המועד, כעת אינני זקוק עוד לתרומתך, ועליך נאמר: אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה, בוז יבוזו לו. (מאור ישראל, דרושים עמ' קפ"ח)