המשך דבר העורך

שויון מחלט - כלם רוקדים עם התורה: תלמידי חכמים, ילדים, אנשים פשוטים. השמחה אינה על הידע, אלא על עצם הקשר לתורה הקדושה.

ביום שמחת תורה קוראים את הפרשה האחרונה בתורה - "וזאת הברכה". הרעיון שעומד בקריאת הפרשה כדי בעצם לומר: הסיום אינו סוף - הוא הזמנה להתחלה חדשה. כי מיד לאחר סיום התורה אנו מתחילים שוב מ"בראשית". דהינו התחלה חדשה עם כל המטען שצברנו בחגי תשרי.

הימים הסמוכים זה לזה יוצרים תנועה רוחנית לנפש האדם:

הושענא רבה - בקשה - האדם מבקש על חייו, על עתידו, על גשמו, על בריאותו וכדומה.

שמחת תורה - שמחה - האדם מבין שהשמחה היא הכוח שמניע את הברכה לחול עליו כעין כלי קבול רוחני.

וזאת הברכה - התחלה חדשה - הברכה האמתית היא היכלת להתחיל מחדש מתוך שמחה ולא מתוך יראה או פחד.

הערבה של הושענא רבה היא הפשוטה ביותר. ספר התורה של שמחת תורה הוא הנשגב ביותר. וביניהם - האדם.

האדם נע בין פשטות לקדשה, בין בקשה לשמחה, בין סוף להתחלה. וזאת הברכה - היא היכלת לחיות את המעבר הזה. ונזכה לביאת משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן.