"ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו..." (וזאת הברכה ל"ד, ט) - ספור

את הספור הבא ספר רבי חיים אברהם ויזל שליט"א, משגיח של ישיבת 'חכמי לובלין, על בעל 'שבט הלוי' זצ"ל: 'היה זה בתקופה האחרונה לחייו, כחצי שנה לפני הסתלקותו של הרבי זצ"ל. מבחינת צלילות הדעת והתפקוד הוא היה אז בשיא פריחתו, אותה חריפות ואותה חדות ובהירות המחשבה שתמיד אפינו אות כל כך. אך מבחינה פיזית, גופו כבר היה חלש מאוד לאחר למעלה מ-100 שנות עמל ויגיעה.

נכדו ספר, כי פעם עזר לרבי להתארגן לשנת הלילה. הרבי היה זקוק לעזרה כדי ללכת מהמקום בו ישב בסלון ולמד, עד לחדר השנה. הוא צעד אתו בצעדים אטיים כשהוא תומך בו שלא יפל, ולאחר שהרבי נכנס למטה, אחל לו הנכד 'ליל מנוחה' ויצא מהחדר, התישב בסלון ועין בספר כלשהו בזמן שנותר לו עד לסיום המשמרת שלו, ב-12 בלילה בערך... לא עוברות אלא כמה דקות והוא שומע את קולו החלוש של הרבי. הוא מהר לגשת והרבי הסביר לו בקול חלוש: 'היד שלי נשמטה מהמטה והיא תלויה באויר, אין לי כוח להרים אותה בעצמי, עזר לי בבקשה'. כמובן שהנכד מהר להרים את היד ולסדר אותה לצד גופו הקדוש של הסבא. לאחר כעשר דקות נוספות הוא שומע את קול שקשוק נעלי הבית של הסבא. הוא הלך להציץ וראה שהסבא הצליח לקום לבד מהמטה, והוא עושה את דרכו אל שלחן הכתיבה שלו, מתישב, כותב במשך כעשר דקות, ואז מבקש את עזרת הנכד כדי לשוב למטה... הנכד לא יכול היה לכלא את פליאתו הגדולה.

'ילמדנו רבנו', הוא אמר לסבא הגדול, 'הרי מקדם סבא היה זקוק לעזרתי כדי לצעד למטה, אפלו להרים את היד שנשמטה לא יכול היה הסבא להרים לבד והייתי צריך לבוא ולהרים אותה, ופתאום קבל הרבי כוחות מחדשים, צועד לבדו לשלחן כתיבה, וכותב במשך דקות ארכות עם אותה היד שמקדם לא יכול היה להזיזה! ושוב זקוק לעזרה כדי להגיע למטה. אז מה קורה פה? לסבא יש כוח או לא?!'...

הרב ואזנר השיב לנכד תשובה, שתמיד כשאני נזכר בה עולות דמעות בעיני! 'כל היום התקשיתי באחת התשובות של ה'אמרי ישר', ונסיתי לתרץ אותה, אבל לא עלה הדבר בידי. איך שנשכבתי במטה כדי לנוח, עלה בדעתי הסבר נפלא. חשבנתי אותו לכל ארכו ומצאתי שהוא אמת ונכון. אך אם ארדם ואישן, מי ערב לי שאזכר מחר את התרוץ על כל פרטיו? לכן מכרח הייתי להגיע אל השלחן ולכתב את התרוץ. עכשו, כשהתשובה כבר כתובה, אני רגוע בענין הזה, והגוף חזר למצבו הטבעי - אני זקוק לעזרה כדי להגיע אל המטה'...

'כשמבינים מה היה השיג והשיח של הרבי זצ"ל', מסכם הרב ויזל את דבריו, 'אפשר גם להבין איך היה מנצח את הטבע כשבא לפעל ישועות עבור תלמידיו הקרובים. הוא היה מעל הטבע, כל התנהלותו היתה על-טבעית, הוא היה משעבד בכל כוחותיו לתורה ולנותן התורה, וכשאדם עושה את רצון ה' במסירות מחלטת, אין זה פלא שגם הקדוש ברוך הוא עושה את רצונו, כמו שנאמר 'רצון יראיו יעשה'. [דרשו]