חזון או מציאות

ההפטרה של שבת חזון פותחת במלים: "חזון ישעיהו בן אמוץ". רבי לוי יצחק מברדיטשוב גלה לנו את יחודה של שבת זו, "שבת חזון". בשבת זו מראים לכל יהודי ויהודי במחזה את בית המקדש השלישי.

מה טעם מראים לו? והאם באמת אנו רואים את בית המקדש?

מראים לו כדי לשמח אותו, ואף אם הוא אינו רואה, מזלו רואה.

משל, למה הדבר דומה? לאב התופר לבנו בגד יקר מאוד, אך הבן לא נזהר במעשיו, וקורע את הבגד היפה לגזרים.

חוזר האב ועושה בגד יפה כקודמו, אך גם הפעם קורע הבן את הבגד. האב מחליט לעשות בגד שלישי, אולם הפעם אין הוא נותנו לבנו, כדי שלא יקרע שוב. אלא שמידי פעם בפעם בזמנים מיחדים, הוא מוציא את הבגד ומראה לבנו, ואומר לו: כאשר תשפר את התנהגותך ומעשיך ותלך בדרך הישרה, עד שזה יהפך להרגל ולטבע, אז תקבל את הבגד.

בדרך זו רוצה האב לחנך את בנו להרגילו בהנהגה טובה.

כך ה' נתן לנו בית ראשון שנחרב בגלל עונתינו... נתן לנו בית שני וגם הוא נחרב בגלל עונתינו.

אולם בית שלישי עומד מוכן בשמים, ואותו מראה לנו ה' רק פעם בשנה ב"שבת חזון" כדי לשמח אותנו ולעוררנו לתקן את מעשינו, כדי שנזכה לראות בבנינו.

האמנם? האם אנו רואים באמת כל "שבת חזון" את בית המקדש? כן, מזלנו רואה!... (בדומה לבת קול שיוצאת מהעליונים כגון: "אוי להם לבריות מעלבונה של תורה", "בת פלוני לפלוני", "אלו ואלו דברי אלוקים חיים", ועוד). וזהו כוחה של שבת "חזון" לחזק לנו את הצפיה לבנין הבית השלישי, ואת האמונה בביאת משיח צדקנו שאף על פי שיתמהמה אחכה לו בכל יום ובכל רגע, במהרה בימינו, אמן.

"ותחזינה עיננו בשובך לציון, ברחמים".