דבר העורך

בשעה טובה ומצלחת בשבת זו מתחילים את חמש החמישי הנקרא משנה תורה, בו משה רבנו עליו השלום מבאר את התורה ומסכם את התורה כלה למעט חמש ויקרא.

כל הדברים שבספר זה אמרם משה לישראל ב-36 הימים האחרונים לחייו - מיום א' שבט בשנת הארבעים לצאת בני ישראל ממצרים עד ז' באדר.

שבת הסמוכה לתשעה באב קוראים את ההפטרה השלישית בתלתא דפרענותא - "חזון ישעיהו בן אמוץ".

בפרשת דברים משה רבנו מוכיח את עם ישראל, על עוון פעור, חטא המרגלים, מחלקת קרח, חטא העגל ועוד. שנאמר: "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרת ודי זהב". וברש"י: "לפי שהן דברי תוכחות, ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני ה' בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירם ברמז, מפני כבודן של ישראל". משה רבנו מוכיח את עם ישראל ברגישות, ואומר את התוכחה באמתות מעמק אהבתו לצאן מרעיתו, בחינת תוכחת מגלה ואהבה נסתרת.

גם כשמשה רבנו עליו השלום מזכיר להם את המקומות שהלכו במדבר נשמעת אהבתו אליהם, שמודה להם על שהלכו במדבר הליכה רצופת מכשולים גשמיים ורוחניים במסירות נפש: "לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה"... "במדבר הגדול והנורא, נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים"...

משה שנקרא "טוב" - "ותרא אתו כי טוב הוא" - מוכיח את העם מלב טוב ואוהב, ומשקבלו תוכחתו ב"ואלה הדברים"... ברכם ב"יוסף ה' עליכם אלף פעמים"... עד לברכה הגדולה ב"וזאת הברכה". גם כשהנביא ישעיה מוכיח את עם ישראל, מדגש בתוכחתו שלא מחמת חטאם נענשו ישראל, אלא מגדל מעלתם. הקדוש ברוך הוא מוכיח את בניו מתוך אהבה וגם מיסר אותם ביסורים של אהבה: "וידעת עם לבבך, כי כאשר ייסר איש את בנו, ה' אלקיך מיסרך" (דברים ח, ה). כי רק "את אשר יאהב ה' יוכיח" (משלי ג, י"ב).

אמנם יש מצוה מצוה להוכיח אחד את השני: "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא". כלומר אם אתה רוצה להוכיח את הזולת עליך לזכר את החלק השני של הפסוק "ולא תשא עליו חטא", ולעשות זאת שבאמת התוכחה באה ממקום של אהבה אמתית ושחלילה לא לפגע בזולת.

על מנת להבין זאת, מרן הרב עובדיה זצ"ל הביא משל: היה מלך אחד, ששלט שלטון מחלט בעמו, הוא היה המצביא הצבאי, הוא החליט בעניני כלכלה ומשפט, וכל דבר ישק על פיו. למלך זה היה בן יחיד שהיה מפנק וחי בנעימים.

לימים, ראה המלך כי הוא בא בימים, ובנו יורש העצר, בטלן גדול, שאינו מבין מימינו ומשמאלו, לפיכך, החליט המלך ללמד את בנו את כל עניני המלוכה. ללמדו על מהלכי הצבא, הבטחון, תחומי כלכלה וכספים, חק ומשפט, וכיוצא בזה, כדי להכשירו לקראת השלטון העתיד לפל לידיו לאחר מותו.

מיד, צוה לקרא לממחים מהאקדמיה המלכותית שילמדו את בנו. הממחה הראשון, היה ממחה לצבא ובטחון. השני, היה ממחה לכלכלה וכספים. והשלישי, היה ממחה לחק ומשפט.

נתן המלך את שכרם ביד רחבה, והקציב להם שנתים ללמד את בנו היטב, ולהכשירו לקראת השלטון העתידי.