"אחרי הכתו את סיחן מלך האמרי אשר יושב בחשבון ואת עוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרת באדרעי" (א, ד) - האם סיחון היה חיה?

בגמרא (ראש השנה ג.) מובא: 'תנא, הוא סיחון הוא ערד, סיחון - שדומה לסיח (פרש רש"י: עיר בן סוס, והוא סוס צעיר קל ברגליו) (ה'ערוך' ערך סיח).

ערד - שדומה לערוד (פרש רש"י: חמור הבר).

והנה מלשון הגמרא משמע שסיחון רק 'דומה' לסוס צעיר או לחמור הבר, אמנם בזהר (פרשת בלק דף קפ"ה.) משמע שסיחון היה חיה ממש, וזה לשון הזהר 'סיח המדבר היה סיחון', ולא כתב שהיה 'דומה' לסיח המדבר, ומואב היו בוטחים בחזקו של סיחון.

ובפרשת חקת (כ"א, א) הובא מה'אמרי פנחס' (פרשת חקת אות של"ח) שכתב 'העולם סוברים שהוא גזמא, אבל האמת שאותן בני אדם שגדלו במדבריות בלי ישוב, הם היו חית השדה.

וסיפר רבי רפאל מברשיד זצ"ל ששמע מרבנו פנחס מקאריץ זכרו יגן עלינו, מעשה מ'הבעל שם טוב' שסיפר, שכשהיתה לו התבודדות בשדה (בקאלאמיע אוקרינה) - יושב היה סמוך אצל הרועים שהיו משמשין אותו.

ופעם אחת ראה שם המנהג שהגוי משלח בניו (אל פני השדה לרעות הצאן), כיון שראוי לרעות צאן - משלח אותו לשדה ושוב אינו בא לביתו, רק נתגדל שם.

ופעם אחת בא הגוי לדרש בשלום בנו ודבר עמו, בתוך כך שהיו מדברים ירד דב אחד מההר ונשא שה מהעדר, והנער הרועה רץ בזריזות אחר הדב, ועלה על גביו ואחז בפיו וקרעו לשנים, והציל השה. ואמר לולא ששמעתי זאת מפיו הקדוש לא האמנתי שזה אמת, שזה מעשה חדוש ממש'. ['אוצר פלאות התורה']