שבת חזון

שבת חזון גדולה במעלה יותר מכל שבתות השנה ("אוהב ישראל" שבת חזון).

שבת חזון - מובא בשם רבי יונתן איבשיץ זצ"ל: 'חזון' הוא ראשי תבות ח'ציה ז'עם ו'חציה נ'חמה, שנבואות הפרענות של ישעיהו הנביא שונות משאר הנביאים, משום שלא היו אלא בבחינת מחזה הלב בלבד, ואם כן אינן פרענות גמורה אלא חצי פרענות, אך החצי השני הוא נחמה, משום שמועילה תשובה לבטל הפרענות.

המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה - מובא בתוספתא (תענית פ"ג, ג): 'כל המתאבלים בעולם הזה (על ירושלים) שמחים עמה לעולם הבא'. וכתב הזהר (בשלח נ"ד- נ"ה:) 'אימתי ירחם הקדוש ברוך הוא למבני ביתא (לבני ביתו)... אלא, כל אדם שבוכה על חרבן בית המקדש של הקדוש ברוך הוא, הוא יזכה למה שכתוב 'יחדיו ירננו' - זוכה שיראו לו בישובו ובשמחה בשוב ה' ציון.

אני מסתיר עצמי ואין איש מחפש אחרי - יחיאל מיכל, נכדו הפעוט של רבי ברוכ'ל ממזיבוז' זצ"ל, שחק עם ילד בן גילו ב'מחבואים'. הוא התחבא וחכה שחברו יחפש אחריו, אך משחלפה שעה ארכה - יצא מהמחבוא ולא מצא את הילד, אשר לא נסה כלל לחפש היכן מחבואו, והלך לו...

פתח הינוקא בבכי מר, הגיע במרוצה אל סבו ותנה את אכזבתו: 'התחבאתי כמסכם בינינו, והוא לא חפש אותי כלל'... הקשיב רבי ברוכ'ל לדבריו וגעה אף הוא בבכיה. ויקרא באנחה: 'הלא בדיוק כך מתמרמר הקדוש ברוך הוא - אני מסתיר עצמי במחבואים, ואין איש מחפש אחרי'... ['ממעינות הנצח']

"כל רודפיה השיגוה" - אמר המגיד מקוז'ניץ זצ"ל על הפסוק (איכה א', ג'): 'כל רדפיה השיגוה בין המצרים', שכל 'רודפיה' - הרודף י-ה', שמחפש את בורא עולם - 'השיגוה בין המצרים' - בזמן של 'בין המצרים' יכול לזכות בכך.

והמגיד המשיל בזה, שכשהמלך בפלטרין שלו, קשה מאוד לראותו, וכל שכן לבקרו. אבל בזמן ש'אין המלך בביתו' קל יותר לפוגשו. לכן בזמן של 'בין המצרים' קל יותר לקבל השגות בבורא עולם, שהרי המלך עזב פלטרין שלו כדי לפגש אותנו, הנהגה שאינו נוהג בה בשאר ימות השנה.

וכן כתב המהרש"א (בכורות ח:) שכפי שיש כ"א (21) ימים מראש השנה עד הושענא רבה, שהם ימים של כפרה, שהושענא רבה הוא 'יום גמר החתימה', כך יש גם כ"א ימים בין י"ז בתמוז לתשעה באב, שאף הוא זמן כפרה.

והבאור כנ"ל, מאחר שזמן בין המצרים הוא זמן של 'אין המלך בביתו', לכן קל ביותר להשיג השגות ו'לפגש את המלך', ולקבל סליחה ומחילה על עונתינו, שהרי בזמן זה המלך קרוב אלינו. ['אהל משה-בנתיבות ההלכה']

הסבה לאריכות הגלות - כתב רבי יעקב עמדין זצ"ל: אלמלא לא היה אלא עוון זה בידינו, שאין מתאבלין על ירושלים כראוי, די בזה להאריך גלותנו, והיא בעיני סבה קרובה, היותר גלויה, עצומה וחזקה, לכל השמדות הגדולות הנוראות, המבהילות הרעיונים, אשר מצאונו בגלות. בכל מקומות פזורנו על צוארנו נרדפנו, לא הנח לנו להרגיע בגויים עם שפלותנו עוונינו ומרודינו, לפי שיצא האבל הלז מלבנו בהיותנו שוקטים בארץ לא לנו, שכחנו את ירושלים, ולא עלתה על לבבנו, על כן כמת מלב נשכחנו, מדור לדור נוסף יגון על יגוננו ומכאובינו. וכל אוהב אמת יודה לדברינו, כאשר יוכיח הנסיון ביחוד ביום תשעה באב המר, מי ומי מתאבל ונאנח על חרבן הבית ושממות ארצנו כראוי מעמקי הלב, כמה דמעות נשפכות על זאת, ואין צריך לומר בשאר ימי השנה, אין זוכר ואין פוקד, ואין דובר דבר ממנה, אפלו במחשבה לא בא זכרונה, כאלו מקרה היה לנו'... (סדור היעב"ץ הלכות תשעה באב).

כתב ה'כוזרי' (ב', כ"ד) 'אלו היינו מכינים עצמנו להקביל פני אלוקי אבותינו בלב שלם ובנפש חפצה, היינו זוכים לנסים ונפלאות שארעו לאבותינו במצרים, אלא שאנו אומרים 'המחזיר שכינתו לציון' כצפצוף הזרזיר, שאין אנחנו חושבים על הנאמר בזה'... וכיצד מגיעים לידי הרגשת צער על חרבן בית המקדש וירושלים? כלל הוא בידינו, על ידי החיצוניות מתעוררת הפנימיות, ודרך העבודה בחיצוניות היא על ידי תפלה. הרי כל התפלה מלאה בעניני בית המקדש: 'ולירושלים', 'את צמח', 'רצה', 'ותחזינה עינינו', ויש להתבונן איך יכול לעורר כונתו במקומות אלו, אפשר להתפלל בהרמת קול, שהתפלה בקול מעוררת הכונה (רק יש להקפיד שחברו העומד לידו בתפלה לא ישמע).

וכן בימי בשני וחמישי, בעת אמירת ה'והוא רחום', ובשאר הימים בהם אנו מבקשים 'שומר ישראל שמור שארית ישראל' (בנתיבות ההלכה).

"מלכה ושריה בגוים אין תורה" (איכה ב, ט) - 'שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך' - בפרוש הגאון מוילנא הגאון רבי אליהו זצ"ל לשיר השירים (ו, ד) וכן בחדושיו למסכת ברכות (דף ח) כתב הגר"א: 'וזהו שאנו אומרים אחר התפלה, שהיא במקום עבודה (ברכות כ"ו), 'שיבנה בית המקדש במהרה בימינו', ותהיה עבודה עצמה. כי עכשו התפלה היא במקום עבודה (תפלות כנגד תמידין תקנום) ומתפללים שיהא עקר העבודה אצלנו. וכן מה שאומרים 'ותן חלקנו בתורתך', לפי שבגלות אין תורה וכנ"ל, ולכך אחר גמר התפלה מתפללים על העבודה ועל התורה'. והיינו שנשוב ונזכה להשיג בתורה את ההשגות הגדולות והאמתיות שהיינו משיגים בזמן המקדש.

וכמו כן כתב הגר"א על מה שאתא במשנה (סוף פ"ה אבות משנה ב') 'יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו'.

שכתב הגר"א: 'לפי שהוא כלל התורה משה קבל וכו', ואין תורה בלא בית המקדש, כמו שכתוב 'מלכיה ושריה בגוים אין תורה' - אמר 'יהי רצון שיבנה וכו' ותן חלקנו בתורתך', כמו שכתוב 'ומלאה הארץ דעה את ה''. [מנחת אהרן]

תשעה באב כיום הכפורים - רבי חיים פרידלנדר זצ"ל ('שפתי חיים' ח"ג עמוד רצ"ד) מביא את דברי רבי ישראל סלנטר, שהיה אומר כך: "יכול יהודי להתעלות ברוחניות בתשעה באב, לא פחות ממה שהוא מסגל להתעלות ביום הכפורים".