"הבו לכם אנשים חכמים ונבנים וידעים לשבטיכם ואשימם בראשיכם" - ספור

בספר "פנינים משלחן גבוה" (על התורה בסוף פרשת שמיני), מובא המעשה עם הרמב"ם (בשם המגיד מרטובה, הג"ר יששכר בער, ששמע זאת מהגר"ח מבריסק זצ"ל) ואלו דבריו, כפי שכתב המגיד מרטובה: ואתה קורא יקר הט אזניך לאשר אספר לך מה ששמעתי מפי הצדיק רבי חיים מבריסק: בזמן בקורו של הרמב"ם בתימן, נתודע אליו גאון אחד מגאוני הזמן, ואחר ששב הרמב"ם לביתו היה הגאון הזה כותב אליו שאלות ותשובה תמידין כסדרן.

פעם אחת הגיע אליו מכתב מהגאון ההוא, ובו קשיה גדולה בפילוסופיה. ויהי בקרוא הרמב"ם את הקושיא, מאוד נתפלא עליה. ותוך כדי שהוא אוחז את ראשו בידיו אמר: 'קשיה כזאת - איך יעלה על דעת יהודי בראשו?! קשיות כאלה אינן עולות על דעת העברי, אלא אם כן נפשו היא נפש טמאה'.

ונמנע מלהשיבו מענה על קשיתו. משך תקופת ימים המשיך האיש לשגר עוד כמה מכתבים, עד אשר הרמב"ם הרגיש הכרח להשיבו. וכל תשובתו אל גאון זה היתה: צא ובדק את השוחטים והבודקים בקהלתך. עם קבלת המכתב מלא הגאון אחר הוראתו של הרמב"ם, או אז גלה כי זה שלש עשרה שנים האכילו לו ולכל העיר נבלות וטרפות, ומזה נטמאה נפשו בו, אשר גם גאון כמותו בא לכדי שאלת קשיה של מינות ואפיקורסות", עד כאן דבריו. ['שלמים מציון']