"ואתנה לבושי שק ואהי להם למשל" (תהלים ס"ט, י"ב) - המשפט ביום תשעה באב - סיפור

את הסיפור הבא ספר הרה"ג רבי שמואל דישון שליט"א: כאשר מוסדות התורה בניו-יורק צעדו את צעדיהם הראשונים, וכל הענינים הממשלתיים היו בשלבי התבססות ראשוניים, יצאה גזרה קשה ממשרד הממשלה שבאלבני, בירת ניו-יורק, בטענה על מוסדות התורה החרדיים על אשר קבעו את זמן למודי החל לשעות של סוף היום, לאחר שהתלמידים הם כבר עיפים וייגעם מלמודי כל היום, דבר המפריע מאוד לקנין ראוי בלמודיהם. לאור זאת רצו להכרחם להעביר את זמן למודי החל לתחלת היום, בשעה שהמח רגוע וצלול.

ויהי בהשמע דבר המושל ודתו, הזדרזו רבני הקהלות ועסקני המוסדות להשתדל להעביר את רע הגזרה, אך הללו לא אבו לותר על דרישתם, ורק לאחר השתדלות רבה הסכימו לקבע אספה בה יופיעו הרבנים ושלוחי המוסדות, וידונו בכבד ראש על הענין. יום האספה נקבע, והרבנים והעסקנים גלו כי התאריך יוצא ביום 'תשעה באב'...

בתחלה חשבו להשתדל לשנותו את תאריך הפגישה, מאחר שחששו שאם יבואו במלבושים הבלויים של יום התענית וברגלים יחפות, לאחר תשעה ימים ללא רחצה, הלא יקבלו אותם בבזיון של ממש, ומי יודע אם יועילו בדבריהם, אך כאשר שאלו את פיו של רבי אהרן קוטלר זצ"ל, הורה להם מיד כי מהשם יצא הדבר, ולא יעשו שום השתדלות בנדון, ובטח יצא משפטם לאורה.

ואכן כך עשו, בליל תשעה באב התפללו ולנו בעיר אלבני ובבקר השכם אמרו את פיוטי הקינות, ואחר כך הלכו בלב חרד למשרד הממשלה, שם אמורה היתה להתקים האספה.

בעת שישבו בחדר ההמתנה, נגשה אליהם אשה ישראלית, אשר לדאבוננו היתה מן המתחכמים על התורה וההלכה, והתחילה לצעק עליהם בזלזול וליצנות: וכי כך באים למשרד ממשלתי, בלי מנעלים ובבגדים בלויים?!... וכך הוסיפה עליהם חרפה ובוז על מראיהם. בין הבאים היה עורך-דין יהודי חרדי, שהחל להשיב לה מנת חלקה, ואמר אל האשה המלגלגת: "הלא יודעת את על מה ולמה אין אנו מלבשים כראוי, הלא ביום זה אנו מתאבלים על חרבן בית המקדש, יום קשה מאוד הוא לנו, עומדים אנו אחרי תשעה ימים ללא בשר ויין, וללא רחיצה ושאר צרכים, לאחר שלושה שבועות ללא תספרת וללא כל שמחה. וביום זה אנו מתענים לילו ויומו, יושבים על הקרקע ללא נעילת הסנדל, ובכל זאת התאמצנו ובאנו לכאן, לא בשביל צרכינו הגשמיים, ולא בשביל טובותינו, אלא אך ורק למען טהרת החנוך של צאצאינו וצאצאי צאצאינו. ואת מהנה לצעק עלינו, לבישנו ולחרפנו, כאשר גם את נפש יהודית, וחיבת בענויים כמונו"?! מיד החלה האשה להבין את אשר עשתה, שלא בצדק ובמשפט, והחלה לפיסם בכל לב, וקמה והתאמצה רבות שיתקבלו בכבוד הראוי, וגם נכנסה לשרי החנוך כדי לעורר עליהם רחמים, ולספר עד כמה קשתה עליהם ההגעה ביום זה, כשאך ורק דרך התורה הטהורה עומדת לנגד עיניהם.

והנה, יגיע כפיה עשה פרות, ובסיעתא דשמיא זכו לבטל את הגזרה, כך שיוכלו המוסדות החרדיים לדבר השם לעמד על משמרת התורה וחנוך הטהור. אז ראו והבינו כמה גדולים דברי חכמים, ואיך שהצליחו ועשו פרי, בכח קבלת הוראת רבם ומאורם רבי אהרן קוטלר זצ"ל. ['הפרשה בהלכה']