"זאת התורה אדם כי ימות באהל כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים (י"ט, י"ד) - התורה רוצה שלא נצטער - ספור

כל אחד יודע שמת הוא אבי אבות הטמאה. מדוע יש לו דין של טמאת שבעה? אומר ה'חזקוני': 'החמיר הכתוב בטמאת אדם על כל שאר טמאות שבעולם, כדי שלא יהיו בני אדם מצויין אצל מתיהם מתוך חבתם ויצטערו יותר מדי'.

כדי שבני אדם לא יהיו שקועים עמק באבל על קרוביהם שנפטרו מן העולם, הפכה התורה את האדם המת ל'אבי אבות הטמאה'... התורה רוצה שלא נצטער!

לאחד מגדולי הרבנים שבארה"ב, הרב מסיגעט, נפטרה בת לא עלינו. משתמו ימי האבלות, הוא קרא למשפחה, והראה להם את קרטון החלב... הוא הצביע על התאריך שהופיע על האריזה ואמר: עד התאריך הזה החלב ראוי לשתיה... לאחר מכן - החלב נעשה חמוץ! כמו שלחלב יש תאריך שמכאן ואילך אין לו שם 'חלב', כך גם לאבלות ולבכי יש תאריך, שמעתה והלאה אין לזה שום טעם... אם מתאבלים ובוכים אחרי השבעה - זה חמוץ! הרב'ה מקלויזנבורג זצ"ל אבד אשה ואחד עשר ילדים בשואה, ה' ינקם דמם. הוא הסביר את הפסוק: 'הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמד' - אין 'ויהי' אלא לשון צער... מי שאמר שיהיה צער, הוא גם זה ש'צוה ויעמד'!

עוד מספר על האדמו"ר מרחמסטריווקא ארה"ב, שבנו נפטר בפתאומיות, בעודו אברך, והאבל היה גדול... לאחר כמה חדשים חתן האדמו"ר נכד, והוא היה בשמחה עצומה! שאלו אותו בניו: 'איך אפשר להיות בשמחה גדולה כל כך?! הרי השבר על מות הבן הוא גדול מנשוא'... אמר להם האדמו"ר: אתם חושבים שאני לא עשוי מבשר ודם?! אתם חושבים שהלב שלי לא שבור לרסיסים?! חשבתי לעצמי במעמד החפה, שמיד לאחר שהחתן שובר את כוס הזכוכית, כלם מכריזים 'מזל טוב'! מה פשר המנהג הזה? אלא רוצים ללמד את החתן, שגם אם שברת כוס... גם זה מזל טוב, והכל לטובה! ['אפריון שלמה']