בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ · עלון 784 · פרשת חקת
"ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל..." (כ', כ"ט) - "ישיבת האהבה"
חז"ל אומרים במדרש: "כיון שנפטר משה רבנו מה כתיב בה? 'ויבכו בני ישראל את משה'. ובאהרן כתיב 'כל בית ישראל' ואפלו נשים, ולא נשים בלבד אלא שהיו מפלשין טיט ועפר לטף לקים מה שנאמר: 'כל בית ישראל'.
תנא: שמונים אלף בחורים קרואים בשם אהרן יצאו אחרי מטתו, אמאי מרחמיתיה ומאן דאיהדר ואיתעברה" (אמא, מכוח רחמיה, [מגנה על] מי שחזר בתשובה והתעברה [בו/עבורו]) (מסכת כלה רבתי ג.). אחר מטתו של אהרן הכהן צעדו שמונים אלף בחורים, שנולדו כתוצאה משלום הבית שהשכין בין הוריהם. בחורים אלו נקראו על שם אהרן הכהן, שבזכותו באו לעולם.
נתן להניח, שבנוסף לשמונים אלף שצעדו אחר המטה, היו עוד לפחות שמונים אלף בנות שנולדו בזכות אהרן. אבל גם אם נחשב רק את מספר הבנים, נגיע לכמות עצומה של בתים שנותרו בשלמותם הודות לאהרן הכהן.
אם נחלק שמונים אלף למספר הימים החולפים בארבעים שנה, נגיע למסקנה שאהרן הכהן טפל בכל יום ביותר מחמשה זוגות. בכל יום ללא יוצא מהכלל, כולל שבת חג ומועד, המתינו בפתח אהלו של אהרן לפחות חמשה זוגות שהשלום לא שרה בביתם. מענין על מה היה לריב במדבר! אכל - ירד מהשמים! כביסה - עשה הענן! חשמל לא היה צריך, היה את עמוד האש...
המשנה אומרת: "הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" (אבות פ"א מי"ב).
מקשה רבי אלעזר אזכרי זצ"ל ב"ספר החרדים" (פרק ח') מדוע המשנה אמרה "הוי מתלמידיו של אהרן" ולא "למד מאהרן", הרי אהרן כבר אינו בין החיים ולא נתן להיות מתלמידיו. רבי אלעזר אזכרי מתרץ, שכפי שבעולם הזה יש ישיבות שונות, כך בעולם הבא יש ישיבות שונות. וישיבתו של אהרן, שהיה רודף שלום ואוהב את הבריות נקראת 'מתיבתא דרחימותא' כלומר "ישיבת האהבה". כדי להתקבל לישיבתו של אהרן הכהן אין צרך להבחן על חצי ש"ס ולהוכיח בקיאות בסדרי נזיקין, נשים וקדשים.
מבחן הקבלה לישיבתו של אהרן הכהן נערך לפי פרמטרים יחודיים. מי שהיה אוהב שלום ורודף שלום בעולם הזה, זכאי להתקבל לישיבתו של אהרן הכהן בעולם הבא. מי שהשרה סביבו אוירה נעימה, מי שנוכחותו השפיע שלום ושלוה, זכאי להיות תלמידו של אהרן ב"ישיבת האהבה". לכן אמרו חז"ל "הוי מתלמידיו של אהרן", ללמדנו שמי שהקרין על כל סובביו אהבה ואחוה, זוכה להיות מתלמידיו של אהרן ב"מתיבתא דרחימותא" הלא היא ישיבת האהבה. ["לרומם" עמ' 556]