"יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל..." (כ', י"ב) - בזכות "הפרשת חלה"

מפרש רש"י: "שאלו דברתם אל הסלע והוציא, הייתי מקדש לעיני העדה, ואומרים מה סלע זה, שאינו מדבר ואינו שומע ואינו צריך לפרנסה, מקים דבורו של מקום, קל וחמר אנו". מה הטענה על משה ואהרן שהם לא עשו קדוש ה'? הרי בעצם הוצאת המים מהסלע יש קדוש ה' גדול! האם נשמע בעולם על אבן המוציאה מים מתוקים וראויים לשתיה!?

מובא במדרש (ילקוט שמעוני פרשת חקת רמז תשס"ג) שכשהקדוש ברוך הוא אמר אל משה לדבר אל הסלע, הוא אמר לו: "שנה עליו פרק אחד או הלכה אחת והוא מוציא מים מן הסלע".

כאשר נערכה ה'טהרה' לאשת הגאון רבי גדליה נדל זצ"ל, רב שכון "חזון איש", גלו אנשי ה'חברא קדישא' שבגופה של המנוחה חסר הלב.

כששמע זאת רבי חיים גרינמן זצ"ל, הוא נטש את ההלויה, רץ לבית החולים ואמר לרופאים: "אם אתם לא מחזירים את הלב, אני הופך לכם את כל בית החולים"!

כשהבינו הרופאים שעומד להיות פה בלגן גדול, השיבו לו את הלב והוא נקבר ביחד עמה. מה חפשו הרופאים בלב שלה? עשור לפני פטירתה, התגלה בלבה חר גדול, ומצד הטבע לא היתה לה כל אפשרות לחיות. הרופאים לא הבינו כיצד אשה עם חר בלב חיה אפלו רגע אחד, ולכן לקחו את הלב שלה, כדי לעשות עליו מחקר ולבדק זאת בצורה יסודית.

הרבנית קניבסקי עליה השלום שאלה פעם את שכנתה הרבנית נדל: "כיצד את מצליחה לחיות עם חר בלב"? אמרה הרבנית נדל: "כאשר נוצר החר בלבי, אבדתי את ההכרה ונשמתי עלתה לשמים. באותו רגע אמרתי: 'רבונו של עולם, אני רוצה להמשיך לחיות ולקים מצוות'. שאלו אותי: 'איזו מצוה את רוצה לקים'? אמרתי: 'אחת המצוות המיחדות של הנשים היא הפרשת חלה. אקפיד בכל שבוע לאפות חלות ולהפריש חלה'. לאחר שאמרתי זאת שבתי לחיים"!

מאותו היום, בכל יום ששי, היא היתה אופה חלות ומפרישה חלה. כמה זמן לוקח להפריש חלה? לוקחים קצת בצק ואומרים "הרי זו חלה", ובזה נגמר הספור. והנה בזכות המעשה הזה, היא זכתה לחיות עשר שנים באפן נסי!

הוסיפה הרבנית קניבסקי: "בשנת תשכ"ז עברו עלי צרות משנות בזו אחר זו. יום אחד נעמדתי ואמרתי: 'אני מקבלת על עצמי בכל יום ששי לאפות חלות ולהפריש חלה'. מיד פסקו ממני הצרות"!

כאשר באה על האדם צרה חלילה, הוא יושב וחושב מה לעשות. אומר לו הקדוש ברוך הוא: מדוע אתה מחפש לעשות השתדלויות מרבות? תתפס מצוה ותתחזק בה!