"זאת חקת התורה" (י"ט, ב') - ספור

מעשה באברך ירושלמי שעמד לפני חתנת בתו, וכדרכם של האברכים שרך את רגליו מגמ"ח (גמילות חסדים) לגמ"ח "וקבץ על יד ירבה" (משלי י"ג, י"א). אחד הגמ"חים היה פעיל בימי ששי בשעות הצהרים. האברך מלא את הטפסים והחתים את הערבים, וביום ששי בצהרים הלך אל הגמ"ח וקבל הלואה בסך אלפים דולר. הוא טמן את הכסף בכיס החליפה ופנה לדרכו. היה זה בערב שבת פרשת במדבר. באותה שנה חל חג השבועות במוצאי שבת. האברך כבר היה לבוש בבגדי שבת והחליט לשים פעמיו לכתל המערבי, לשפך שיח לפני אביו שבשמים שיצליח את דרכו. כשהגיע לעיר העתיקה כבר היה סמוך לזמן כניסת השבת, ואז, לפתע, הוא נזכר שבכיס החליפה שלו הוא שמר את כספי ההלואה שנטל מהגמ"ח.

מה עושים כעת? היכן יניח את הכסף למשך יומים, עד צאת החג? לרגע עלתה בלבו המחשבה, אולי הוא יכול להסתמך על כל מיני קולות והתרים, סוף-סוף מדבר בסכום כסף גדול, והרי התורה חסה על ממונם של ישראל... אך כהרף עין הוא סלק את המחשבה הזו ואמר בלבו: 'אני בא להתפלל לה' שיזכה אותי בסיעתא דשמיא, ואיך יעלה על הדעת לפעל נגד רצונו'?!

הוא נגש אל הבית הקרוב ברבע היהודי ודפק בדלת. פתח לו יהודי אמריקאי מבגר. אמר לו האברך: "אני בדרך לכתל, נתקעתי עם אלפים דולר בכיס, אני רוצה להפקיד אצלך את הכסף עד אחרי שבועות". אמר לו היהודי: "איך אתה סומך עלי, הלא אינך מכיר אותי? כנראה שאינך סובל ממחסור בכסף, לכל היותר ילכו לך אלפים דולר"... השיב האברך: "הלואי!...

הכסף הזה הוא הלואה מגמ"ח לחתנת בתי. אבל אין נפקא מנה מה מצבי הכלכלי. אם הכסף הוא מקצה ואסור לטלטל אותו בשבת - אין כאן שום שאלה. אם אסור - אסור"! היהודי לקח מידו את הכסף והניחו בתוך אחת המגרות בסלון. האברך הודה לו על אדיבותו, ברך אותו בברכת 'שבת שלום' ומהר להגיע לכתל.

במוצאי חג השבועות חזר האברך לרבע היהודי כדי לטל את כספו בחזרה. היהודי האמריקאי פתח את המגרה והחזיר לו את חבילת השטרות. כשהחזיק האברך בידו את חבילת הדולרים היא נראתה לו עבה מדי... ליתר בטחון הוא ספר את הסכום, ואז התברר לו כי יש שם ארבעת אלפים דולר... הוא ספר שוב, אולי טעה בספירה, אך גם בספירה החוזרת התוצאה היתה זהה - ארבעת אלפים דולר. הוא פנה ליהודי האמריקאי ואמר לו: "יש לך הסבר לתעלומה? לפני שבת הבאתי לך חבילה של אלפים דולר, אך כעת יש בחבילה ארבעת אלפים דולר... איך מאלפים נהיה ארבע"?... היהודי חיך ואמר: "אפתר לך את התעלומה. יש לי אח שגר בארצות הברית. לפני כמה זמן הוא נתן לי אלפים דולר דמי מעשר, כדי שאתן אותם לאברך שנמצא במצב דחוק. כשבאת אלי לפני שבת, ראיתי איך אתה מוכן להפקיד את הכסף בידי אדם שאינך מכיר, ובלבד שלא תאלץ לחלל את השבת. אמרת לי שאלו כספי גמ"ח שנועדו לחתנת בתך, ומכך הבנתי שאתה במצב דחוק. כשהלכת נזכרתי בכספי המעשר שאחי נתן לי לחלקה. המחשבה הראשונה שעלתה בראשי היתה: איזו סיעתא דשמיא! מן השמים זמנו לתוך ביתי את האיש שראוי לקבל את דמי המעשר"!... ['שש באמרתך']