"אמר אל אלעזר בן אהרן הכהן וירם את המחתת מבין השרפה..." (י"ז, ב') - הנושא בעל חברו - ספור

מרן הגאון רבי אלעזר מנחם מן שך זצ"ל, ראש ישיבת פוניבז', היה מפלא במדותיו. אף שרבים הכירוהו ממאבקיו נגד אותם אלו הפוגעים ביהדות, עם זאת היה כלו לב. מלאך עלי אדמות. מצד אחד היה תקיף מול אלו שנסו לפגע בעקרי התורה, אבל בד בבד היה רגיש ורחמן. כדי להמחיש את תקיפותו נספר (מובא ב'אוצרות יוסף'): בזמן שאחד מראשי המדינה כהן באחד מתפקידיו הבכירים, הוא רצה מאוד להפגש עם הרב שך. אך מאחר ולרב שך היו טענות נגדו, הוא נמנע מלפגש אותו.

באחת הפעמים הזדמן אותו האיש לארוע בבני ברק, והוא רצה לנצל את ההזדמנות כדי להכנס לרב שך. היה זה יום שלישי בשבוע, היום בו היה אומר הרב שך 'שעור כללי' בישיבת פוניבז' (שעור לכל בחורי הישיבה). אנשיו של האיש דפקו על דלתו של הרב, ואמרו כי הלה רוצה להכנס אל הרב שך. "אמרו לו", אמר הרב שך למקרביו, "שאני מכין שעור, ואין באפשרותי לקבל אנשים". נסו לשכנע אותו שמדבר באישיות בכירה ביותר, אבל הרב שך בשלו. ביום שלישי הוא אינו מקבל אנשים.

ידוע כי אכן יום שלישי בשבוע, היה מקדש כל כלו להכנת השעור בישיבה. ביום זה הוא לא קבל אליו איש. היה זה 'תרוץ טוב' כדי להמנע מפגישה עם אותו אדם.

כאשר עמדה על הפרק השאלה האם להצטרף לממשלה בראשותו של השמאל או לתמך במעמד הימין של אז, חכו כלם למוצא פיו של הרב שך, שהיה אמור להחליט באשר לתמיכתה של "דגל התורה". באותם ימים נערך כנס של "דגל התורה" באולם "יד אליהו" בתל אביב, הרב שך היה אמור לשאת שם נאום בפני קהל אלפים. הצפיה היתה כי בנאום הזה הוא גם ישמיע את דעתו באשר לתמיכתו באחד המעמדים. כל כלי התקשרת בארץ ובעולם, המתינו למוצא פיו ושדרו בשדור חי את נאומו. במהלך נאומו מתח הרב שך בקרת חריפה ביותר על מחנה השמאל בין השאר אמר: "ברצוני לומר דברים בלי פחד. אם יש כיום בני קבוצים שלא יודעים מה זה יום כפור, מה זו שבת ומה זה מקוה, אין להם שום משג ביהדות, מגדלים שפנים וחזירים, וכי יש להם קשר עם אבותיהם? האם יש להם קשר ליהדות"? ואז המשיך ותקף את השמאל ואת מפלגת "המערך" דאז, שהיתה הסמן הקיצוני נגד הדת באמרו: "האם המערך הוא דבר קדוש? הלא המה נתקו עצמם מכל העבר שלנו ומבקשים תורה חדשה. אם אין שמירת שבת ואין יום כפור, אז במה הם נחשבים יהודים"? בתקשרת זכור עד היום הנאום הזה כ'נאום השפנים'. נאום שעורר יהודים רבים הרחוקים מיהדות לחשב על השאלות שהציג הרב שך "במה אתם יהודים"?

אותו הרב שך, היה יודע לחוש היטב בצער הזולת. בשעתו היתה מפלגה 'חרדית' שיצאה נגד גדולי התורה. בכמה מערכות בחירות היתה לה נציגות בכנסת. הרב שך ועוד גדולי ישראל, יצאו בתקיפות נגדה. לאחר תקופה היא התמודדה בבחירות ולא עברה את אחוז החסימה. באו לספר לרב שך בשמחה, כי המפלגה נכשלה בבחירות, אך הרב שך נזף בהם באמרו: "על מה השמחה? אמנם אני נגדם בהשקפה, אבל סוף-סוף הם יהודים, יש להם צער על שנכשלו בבחירות, וכי אנחנו יכולים לשמח כאשר יהודים אחרים נמצאים בצער"?...

כך גם אמר הרב שך בשיחה בהיכל הישיבה לאחר הבחירות (מחשבת מוסר חלק א'): "היו מעשים שהיה בהם כדי פגיעה, ונראה שעל פי דרך התורה צריך להצטער על כך שאנשים מצטערים. הם נפגעו והפסידו והם עצובים במפלת תנועתם, אמנם היינו צריכים ומכרחים לעשות כך, וכך הורו לעשות, אך מצד שני יש להיות נושא בעל עם חברו ולהצטער עמו, וזו מדרגה גבוהה, להצטער עם השני במצב זה ולהתבונן שמכל מקום פגענו בשני. ללמד ולתקן, כדי שהפגיעה בשני לא תהיה אצלנו כהפקר, שלא יהיה זלזול בכבוד חברו, להיות מחזק בזה, כי אם אין נזהרים ופוגעים כשאין בזה צרך ובלי כונה ראויה - זה גורר עוד ועוד, וצריך מאוד להזהר".

מדהים לראות איזו תקיפות מצד אחד, ואיזו חמלה ורחמים מהצד השני. זה הכח של התורה הקדושה, וזהו כוחו של מנהיג וגדול בישראל.