"ומדוע תתנשאו..." (ט"ז, ג') - בכל מדה שאדם הגיע בה לשלמות, במדה זו חושדים בו

מובא ב'שפת אמת' בשם הרבי רבי בונם זצ"ל: על משה רבינו התורה העידה שהיה ענו מכל אדם, וחשדו אותו במדת הגאוה, משום שבכל מדה שאדם הגיע בה לשלמות - דוקא במדה זאת חושדין אותו. שמי שרחוק מתכונה ומדה, אינו יודע להזהר מסימן חיצוני הנראה כהוכחה לתכונה זו, כאדם וחוה לפני החטא שכתוב עליהם שהיו ערומים ולא יתבוששו, ואמרו (קדושין פ"א:) יצר אלבשה ולכך בושה לעמד ערום לפניו.

מעין זה מובא בגמרא (בבא בתרא נ"ח.) רבי בנאה קבל רשות מאברהם אבינו להכנס למערת המכפלה, משום שרבי בנאה ידע שבעולם ההוא אין יצר הרע, ולא יתפלא שאברהם ושרה ישנו יחד, כלומר שאין יצר הרע בעולם הבא ולכך אין בושה, וכן מצינו ביעקב אבינו שהגיע לדרגה כה גבוהה בצניעות, שלא ראה קרי מימיו (יבמות ע"ו), לכן לא התביש ונשק לרחל (בראשית כ"ט, י"א) ואנשי המקום רננו עליו (במדרש בראשית רבה פרשה ע' אות י"ב). וכן אמר 'הבה את אשתי ואבוא אליה' (שם כ"ט, כ"א), משום שופריה (יפי) של יעקב אבינו מעין שופריה (יפי) של אדם הראשון (בבא מציעא פ"ד. ועין עוד בילקוט שמעוני בראשית רמז ט"ו), כלומר יעקב אבינו היה בדרגה של אדם הראשון קדם החטא שלא התביש. מעין זה מצינו בגמרא (בבא בתרא צ"א:): רבי יוחנן אמר: זוכרני שנערים ונערות בני שש עשרה, שבע עשרה, טילו ולא חטאו. כלומר, משום שהיו רחוקים מעריות לא נזהרו לטיל ביחד.

וכן בגמרא (כתבות י"ז.) רב אחא הרכיב את הכלה על הכתפים ומרקד, אמרו לו רבנן: אם גם אנו נעשה כך? אמר להם: אם היא דומה לכם כקורה - מתר לכם, אם לא - אסור לכם. הינו מי שמגיע לדרגה גבוהה בקיום איזו מצוה - אינו חש להזהר ממנה, וממילא אינו יודע להזהר מפני לזות שפתים - וחושדין בו.

לפי זה מובן מה שאמרו בגמרא (סוטה מ"ט:): משמת רבי בטלה ענוה. אמר לה רב יוסף לתנא: לא תתני ענוה, דאיכא אנא, ופרש רש"י: שאני ענותן. וקשה איזוהי ענוה היא זו, שמכריז על עצמי שהוא ענו? אלא שהוא היה ענו גדול ומשלם, לכן לא צריך להזהר מבטוי זה.

אומרים בשם רבי יוסף ראזין ז"ל (הרוגוצ'ובר): בירושלמי מובא שהיה ענו גדול בשם 'אנא', עליו אמר רב יוסף, איכא 'אנא'. ['אמרי שמאי']