"ויחר למשה מאד ויאמר אל ה' אל תפן אל מנחתם..." (ט"ז, ט"ו) - ספור מרגש

באחת הקהלות החרדיות בדרום הארץ היתה גננת שעשתה את מלאכתה במסירות רבה. היא החדירה בילדים יראת שמים ומדות טובות, אך פעלה בשקט ובצניעות, ללא 'קולות וברקים'. היא לא הרבתה להשתמש באמצעים מודרניים, אלא היתה נאמנה לשיטות הישנות והטובות שהוכיחו את עצמן בכל הדורות. רב ההורים היו מרצים מאד מהגננת, הם עמדו על מעלותיה, הללו את הפרות המשבחים שהוציאה מתחת ידה וראו ב'שיטת העבודה' שלה מעלה גדולה ולא חסרון, אך אחד ההורים לא היה מרצה. הוא טען שגננת זו 'מהדור הישן' וצריך להחליפה בגננת צעירה שיודעת להתאים את עצמה ל'עדן החדש' שבו אנו חיים. הוא קם ועשה מעשה - שלח מכתב למחלקת הפקוח של רשת הגנים והציג בפניהם את הענין. הממנים ברשת הגנים קבלו את טענותיו והחליטו לפטר את הגננת. השמועה עשתה לה כנפים...

אחד ההורים, אברך תלמיד חכם, התקשר לגננת כדי לאמת את הדבר, והיא אשרה שאכן קבלה מכתב פטורין מהנהלת רשת הגנים. ההורה לא השלים עם ההחלטה וגמר אמר לפעל לבטל אותה. הוא טען כי לא יתכן שהמעלה שלה תהפך לחסרון, אך בטרם ינקט בצעד מעשי - הוא בקש מהגננת להציג בפניו את עמדתה, איך היא רואה את כל התמונה והאם יש לה מה להשיב כנגד טענותיו של אותו הורה.

בתגובה, אמרה הגננת: 'אני מודה ומתודה, באפן כללי אני שמה יותר דגש על התכן והמהות ופחות על הצורה, אך יחד עם זאת, בשנים האחרונות אני מתאימה את עצמי ככל יכלתי לשיטות הפעלה ולאמצעים המתקדמים'.

כאן היא הוסיפה גלוי עצוב מחייה האישיים: 'בחדשים האחרונים אנחנו מתמודדים עם מחלה קשה של בננו. מטבע הדברים, הדבר גוזל ממני זמן וכחות נפש וגוף. אני משתדלת מאוד שהילדים בגן לא יחושו בכך, אך אני רק בן אדם, לא מלאך. לכן בזמן האחרון אני מקדישה פחות זמן לעבודות ולהפעלות למיניהן, אני מעדיפה להקדיש את הזמן ואת הכוחות שלי לחנוך ילדי הגן. אני שמה דגש על תפלה, יראת שמים ומדות טובות"...

האב הזדעזע לשמע על ההתמודדות האישית שמלוה את הגננת והחליט לפעל באפן מעשי לבטול הפטורין. הוא פנה לרשת הגנים ובקש לשוחח עם הממנים, ובתגובה נאמר לו כי עליו לשלח מכתב בו יציג את עמדתו והוא יעבר לגורמים המסמכים. אך הוא לא הסתפק בכך. נודע לו כי בעוד כמה ימים תערך בירושלים אספת מנהלים ומפקחים של רשת הגנים. כשהגיע היום נסע האברך מן העיר הדרומית לירושלים ונכנס למשרדי רשת הגנים. הוא פנה למזכיר ובקש רשות להכנס לאספה ולומר את דבריו בפני הנוכחים. המזכיר דחה את דבריו בנמוק שזהו כנוס פנימי, אך הוא התעקש: 'באתי במיחד מדרום הארץ, תנו לי לדבר חמש דקות, לא יותר'... המזכיר ראה את התעקשותו של האברך ונכנע, אך התרה בו: 'חמש דקות על השעון, לא יותר'!...

הוא נכנס לחדר האספות ובקש את רשות הדבור. 'ברשותכם, אפתח בספור: פעם נסע רבי שבתי יודלביץ זצ"ל לארצות הברית כדי לאסף כסף למטרה קדושה. הוא הגיע לבית הכנסת של אחת הקהלות היהודיות העשירות ובקש לדבר בפני הצבור, אך הגבאי סרב: 'האנשים כאן עסוקים מאד, אין להם זמן לשמע דרשות ארכות'. 'בבקשה, תנו לי לדבר, באתי במיחד מארץ ישראל', הפציר בו רבי שבתי, והגבאי נעתר:

'בסדר, נתן לך חמש דקות. אבל אנחנו מבקשים ממך שלא לחרג מהזמן'... אמר להם רבי שבתי: 'רבותי, אני רוצה לספר לכם ספור נורא שהתחולל בשמים: בגיהנם ישבה קבוצה גדולה של יהודים עשירים והתיסרו בחם הלוהט ששרר שם... מחצה דקה הפרדה בין גיהנם לגן עדן. בעודם מתיסרים ביסורי הגיהנם, הם שמעו מעבר למחצה קולות עולצים של הצדיקים אשר התענגו על למוד התורה.

אמרו יושבי הגיהנם: 'לא יתכן כדבר הזה! כל חיינו היינו רגילים לחיות בתנאים נוחים, בחדרים ממזגים, ואלו הצדיקים היו רגילים לחיות בתנאים דלים ופשוטים. איך התהפכו היוצרות?! הבה נפרץ פרצה קטנה במחצה, כדי שיכנס אלינו משב רוח מרענן מגן העדן ויהיה לנו למשיב נפש'. אך הצדיקים שמעבר למחצה סרבו, ונמוקם עמם: 'אנחנו לא מותרים על אויר גן עדן! כל פרצה עלולה להפחית מן האויר הזה ואיננו מוכנים לכך"! יושבי הגיהנם התחננו על נפשם: 'לכם יש שפע של אויר גן עדן, ואלו אנו נחנקים באויר החם של הגיהנם. לא יקרה לכם דבר אם תנדבו לנו קרטוב מן האויר שלכם, עבורנו זו תהיה הצלת חיים! אנא מכם, היכן מדת החסד שלכם'?!

רבי שבתי עצר את שטף דבורו. כל המבטים הפנו לעברו, כלם הסתקרנו לדעת את המשך הספור. אך רבי שבתי עמד על הבימה ולא המשיך בדבריו. כשראה את עיניהם הפעורות של הנוכחים, אמר: 'אני מצטער מאוד, חמש הדקות שהקצבו לי הסתימו ועלי לעמד במלתי'.

אמר לו הגבאי: 'בבקשה, תמשיך! אנחנו סקרנים, מה עלה בגורלם של יושבי הגיהנם? האם הצדיקים בגן עדן התירו להם לפרץ פרצה במחצה'? אמר להם: 'אני מודה לכם שהארכתם לי את רשות הדבור. ובכן, אחרי דין ודברים הכרע שאת הפרצה במחצה שבין גן עדן לגיהנם יוצרים בעולם הזה, לא בעולם הבא. מי שחושש שמקומו יהיה בגיהנם ורוצה שלפחות תהיה איזו פרצה במחצה אשר תאפשר חדירת אויר של גן עדן לתוככי הגיהנם - יש לו אפשרות ליצר אותה כאן בעולם הזה. וכיצד יוצרים את הפרצה הזאת? על ידי שהאדם יוצר בעולם הזה קשר וחבור אל הצדיקים ולומדי התורה. וכיצד יוצרים את הקשר הזה? על ידי עזרה ותמיכה באותם תלמידי חכמים ולומדי תורה'...

רבי שבתי סים את דבריו: 'מי שזכה לתמך בחייו בתלמידי חכמים ולומדי תורה, גם אם חלילה יירש גיהנם, לפחות יזכה שתהיה פרצה במחצה המבדילה בין גן עדן לגיהנם. דרך פרצה זו יכנס משב רוח של אויר גן עדן, שיצנן לו מעט את אש הגיהנם. אך מי שבימי חייו לא יצר שום קשר וחבור אל לומדי התורה ולא תמך בהם, לא יועילו כל תחנוניו בגיהנם ליצר פרצה במחצה המבדילה בינו לבין גן עדן. כמה אמלל אדם זה! אך אף אחד לא אשם לו, אין לו לבוא בטענות אלא לעצמו'! האברך סים את ספורו באזני ראשי רשת הגנים, ואז הוסיף ואמר: 'גם לי הסתימו חמש הדקות שהקצבתם לי... אני מסים את דברי, אך דבר אחד רצוני לומר לכם: רבותי! אתם עומדים לפטר גננת צדקנית שמחדירה בילדי הגן יראת שמים ומדות טובות, וכעת היא נאלצת להתמודד עם מחלת בנה. חשבו היטב לפני שאתם עושים צעד דרסטי כל כך'!...

האברך סים את דבריו והשאיר את הנוכחים בפיות פעורים... הדברים עשו את שלהם ובעקבות זאת החלט לבטל את פטורי הגננת.

ההנהלה גם החליטה להעלות את משכרתה כדי להקל על מצוקתה הכלכלית עקב ההתמודדות הקשה. והכל בזכות דרשה של חמש דקות! ['שש באמרתך']