"וישמע משה ויפל על פניו" (ט"ז, ד')

ובתרגום יונתן בן עזיאל כתב: משה שמע שכל אחד מהם קנא את אשתו ממשה, 'ויפל על פניו' - מבושה, כפי שאמרו בגמרא (סנהדרין ק"י). ששמע שחשדוהו מאשת איש.

יוצא שנפילת אפים זו היתה על עלבונו של משה, ורבנו בחיי מפרש שנפילת אפים של משה היתה על עלבונו של אהרן, כפי שכתוב 'ויפל על פניו' לשון יחיד, ולא כתוב 'ויפלו על פניהם'. משום שאהרן בענותנותו לא חס על כבודו - שהם חלקו על כהנתו, אבל משה ראה עלבון אחיו וחס על כבודו, לפיכך נפל על פניו הוא לבדו. ואולי בנפילת אפים זו העניש משה לקרח ולכל עדתו, ומכאן למד רבי אליעזר הגדול שהעניש לרבן גמליאל בנפילת אפים (בבא מציעא נ"ט:). יוצא לפי פרושו של רבנו בחיי שמשה תבע את עלבונו של אהרן ונפל על אפיו להעניש את קרח ואנשיו.

ולפי פרוש התרגום יונתן בן עזיאל והגמרא משה נפל על אפיו על עלבון שלו. וזה דומה לנפילת אפים של רבי אליעזר הגדול כפי שמובא בגמרא שם, שרבן גמליאל פגע בכבודו של רבי אליעזר, כדי שלא ירבו מחלקת בישראל, וקבעו את ההלכה לפי הרב. בכל זאת רבן גמליאל היה שרוי בצער.

לכן אשתו של רבי אליעזר הגדול שהיתה אחותו של רבן גמליאל, לא נתנה לרבי אליעזר לפל על אפיו.

ופעם אחת שלא נזהרה מספיק ורבי אליעזר הגדול נפל על אפיו, מיד אמרה לו: הרגת את אחי רבן גמליאל, וכך היה. שאלו אותה: מנין ידעת? וענתה ואמרה: כך מקובלני מבית אבי אבא מבית דוד, כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה, פרש רש"י: לפי שצער הלב הוא וקרוב להוריד דמעות. שמי שנופל על אפיו בתפלה הקדוש ברוך הוא מקבל תפלתו מיד. לכן כשמשה נפל על אפיו - קרח ועדתו נענשו. ['אמרי שמאי']