"וחי בהם" (אחרי י"ח, ה) - להסתפק במועט - ספור

את הספור הבא מספר רבי יעקב שיש שליט"א בספרו 'לרומם': לספור הבא התודעתי כשהסעתי ראש כולל חשוב לביתו בבני ברק. מדבר בתלמיד חכם, מחבר ספרים ויודע ש"ס, שגדל משפחה בת שלושה עשר ילדים בדירה בת שני חדרים. משהגענו לביתו, לפני שירד מהרכב, אמר לי: 'אני חיב לך הכרת טובה על שהסעת אותי לביתי, ולכן אני רוצה לספר לך ספור מדהים, שתוכל להפיץ אותו בדרשות שאתה מוסר ברבים'.

וכך ספר: 'לפני תקופה קבלתי טלפון מיושב ראש 'עזר מציון' שספר לי כי קבל פניה מאחד מערוצי התקשרת הגדולים בארץ, שאינו חשוד באהדת צבור שומרי התורה והמצוות. האיש שמעבר לקו הטלפון פנה לרבי חנניה צ'ולק עם הבקשה הבאה: הערוץ בו הוא עובד מפיק כתבה נרחבת, המוכיחה שילדים הגדלים בצפיפות דיור - נפלטים מהמערכת החנוכית והופכים לעברינים צעירים. תופעה זו נפוצה בכל רחבי תבל, מלבד בעיר הכי צפופה בישראל, שאחוזי הפשיעה בה הכי נמוכים בעולם - בני ברק. מפיקי הכתבה בקשו לפענח את סודו של הצבור החרדי המנפץ את הסטיגמה העולמית ומוכיח שילד יכול לגור בצפיפות ולגדל לאדם נורמטיבי, מתפקד ומצלח. הם פנו לרב צ'ולק ובקשו את עזרתו באתור משפחה חרדית ברוכת ילדים, שתסכים להדגים בפני הצופים את ארח החיים החרדי הפשוט והצנוע. בתחלה חשב רבי חנניה לעצמו 'מה נרויח מזה? מה הקב"ה ירויח מזה? איזה קדוש ה' יצא מזה? הרי כל מגמתה של התקשרת - לקחת מציאות חיובית ויפה, ולהציג אותה בצורה מסלפת ומעותת. מי יודע איזו תדמית הם ינסו להדביק לצבור שומרי התורה והמצוות? בתחלה חשב לדחות את הפניה ולא לשתף פעלה עם הערוץ, אך במחשבה שניה אמר לעצמו: 'הרי מדבר בענין צבורי שנוגע לכלל שומרי התורה והמצוות, איך יכול אני לקבל החלטה כזו על דעת עצמי בלבד'? והחליט לפנות עם השאלה אל רבי אהרן ליב שטינמן זצ"ל. תשובתו הבהירה של רבי אהרן ליב פתחה צהר להבנה מהי דעת תורה: 'ודאי שצריך לשתף אתם פעלה! הרי אם הם סמנו לעצמם מטרה - להגיע למשפחה בבני ברק - הם יגיעו בין אם תרצה ובין אם לא. עדיף שאנחנו ננוט אותם מאשר שהם ינוטו אותנו, עדיף שאנו נבחר במי שידע ליצג את הצבור החרדי בצורה ונכונה ומכבדת שתביא לקדוש ה', במקום שהם יבחרו במישהו משולי המחנה, שיגרם, חלילה, לחלול ה''. ממשיך התלמיד חכם לספר: 'רבי חנניה הציג בפני רבי אהרן ליב רשימה של כמה משפחות שנראו בעיניו כמתאימות לאתגר, ורבי אהרן ליב בחר מתוכה את המשפחה שלי... בתחלה חשבתי בלבי: 'מה לי ולנטל הזה? מדוע זה אסכים שהבית שלי יהפך להפקר והתעודים שלו יופצו בכל העולם? מדוע זה אותר על הפרטיות שלי ואתן לתקשרת לשבת לי בדירה כמו עצם בגרון'? אבל במחשבה שניה אמרתי לעצמי: 'הרי רבי אהרן ליב פסק שיש בכך קדוש ה', במהלך הדורות יהודים עשו מעשים גדולים יותר בשביל קדוש ה'...'. הבעתי את הסכמתי והצבתי בפני ערוץ התקשרת שני תנאים: הראשון - שילדי וילדותי לא ישהו בבית במהלך הצלומים. התנאי השני - הם יכולים לסקר ולתעד את הבית כאות נפשם, אך נאסר עליהם לצלם אותי ואת רעיתי. בתנאי הראשון הם עמדו ובתנאי השני - לא... התנאי הראשון לא היה תלוי בהם, כיון שדאגנו מראש שהילדים לא ימצאו בבית בעת הצלומים. אך את התנאי השני הם הפרו ברגל גסה; במהלך הצלומים חשבתי לתמי שהם רק מראינים אותי ומצלמים את המקרר ומכונת הכביסה, אך לא הבנתי שיש ברשותם מצלמה נסתרת שמתמקדת בי וברעיתי. אנשי הערוץ הגיעו בפמליה גדולה של עתונאים, מפיקים וצלמים, שלחלקם לא היה מקום בבית הזעיר. במהלך הראיון הם בקשו להבין 'איך הילדים שלך חיים בלי טפת מרחב אישי? איך יש להם מקום להכין שעורי בית? הם לא מרגישים מסכנים ואמללים'?! השבתי להם: אני לא יכול לומר לכם שזה קל לגור בבית כל כך קטן, חז"ל אומרים 'דירה נאה מרחיבה דעת של אדם' (ברכות נ"ז:) אבל למרות שדירה נאה היא דבר חשוב, יש דבר חשוב ממנה, והוא - 'קרבת אלוקים'.

כשהקדוש ברוך הוא נמצא במרכז הבית, כשהבית מיסד על תורה ויראת שמים, כשהילדים רואים אבא שהוגה בתורה, כל הבית מתמלא אור, ספוק ושמחה. כל מי שמתגורר בבית זה יודע שהוא מקום שמח ועליז, וכלנו מאשרים ומרצים.

יש אנשים שיש להם הכל - אבל אין להם כלום, ויש אנשים שאין להם כלום - אבל יש להם הכל. אנשים יכולים לגור בהרצליה פתוח או בקיסריה מול הים, בוילה בעלת שלושה מפלסים עם בריכה וג'קוזי, אבל פניהם עגומות וכבויות. האשר לא תלוי בכמות המפלסים בבית או בממדי הדירה. אני לא אומר שאנו לא מתמודדים עם קשיים, אבל הכל מתגמד לעמת הזוגיות היפה, האשר והשמחה הקורנים בבית הזה'.

לאחר שהכתבה התפרסמה התחלתי לקבל טלפונים מכל העולם, שאני ורעיתי 'מככבים' על המסכים המשקצים. רבים נחשפו לארח החיים המיחד של שומרי התורה והמצוות המסתפקים במועט ושמחים בחלקם. אחד מהאנשים שצפו בכתבה לקח ללבו את הצפיפות בה אנו חיים, והחליט לטל על שכמו משימה: לסיע לנו בכל דרך אפשרית. האיש פנה לועדת החריגים של משרד השכון, מלא עבורנו את הטפסים הנדרשים והגיש בשמנו בקשה להקצאת דירת עמידר בבני ברק. האיש נסע במיחד לירושלים ובא ליצג אותנו בפני ועדת החריגים. להפתעתו הרבה, ראש הועדה נראה כמי שמצוי בענינים ומכיר היטב את המקרה המדבר: 'אמנם אני מכר לך בתור ראש ועדת החריגים, אבל בכובע השני שלי אני עתונאי. אתה לא צריך לספר לי על המשפחה הזו, אני בעצמי בקרתי בבית הקטן בבני ברק וערכתי את הכתבה אודותיו'. יושב ראש הועדה חתם לאלתר על הטפסים ובעקבות זאת עברנו מדירת שני חדרים לדירת ששה חדרים בבני ברק. רעיתי וגם אני שמחים מאד בבית החדש, אבל לא אחת אנו שומעים את ילדינו מתרפקים בגעגועים על הבית הקטן שהכיל בתוכו אור גדול...'.

הרקע לארח החיים מעורר ההתפעלות ולדבריו של אותו תלמיד חכם לנציגי התקשרת, נעוץ במארע שהחל בתקופת נעוריו, כשזכה לפגש את ראש ישיבת הנגב בנתיבות - רבי יששכר מאיר זצ"ל ושמע את דבריו.

רבי יששכר זצ"ל דבר על התפלה שהכהן הגדול היה נושא ביום כפור בקדש הקדשים, ובה היה הכהן מבקש על אנשי השרון שלא יעשו בתיהם קבריהם.

השרון היה אזור מכה שטפונות והתרחשו בו שברי ענן שהציפו את האדמה בכמויות מים אדירות. לכן היה הכהן גדול מתפלל על אנשי השרון שלא יהפכו בתיהם קבריהם.

אולם ראש הישיבה הסביר בדברים פשט נוסף בעל מסר עמק שלוה אותו כל חייו: במשך השנים בהן בחור לומד בישיבה, מחנכים אותו ששאיפת החיים היא להיות תלמיד חכם ולגדל בתורה. במשך השנים בהן נערה מתחנכת בסמינר, מדריכים אותה שהמטרה הכי חשובה בחיים היא להקים בית של תורה. במשך שנים על גבי שנים הם לומדים שיש להסתפק במועט ולהקריב עבור התורה, אך כאשר מקימים את ביתם בפעל, הם 'פוקחים עינים' ולפתע מגלים עולם של רהיטים מפארים, וילונות יקרתיים ונברשות מעצבות, הם לומדים שאחת לכמה שנים מקבל לשפץ את הבית או לעבר לדירה חדשה ומרוחת, לפתע הם צריכים לקנות רכב, ולאחר שקנו - חולמים על רכב חדיש. הם כבר לא מספקים בנפש פשוט בצימר בצפון, אלא מכרחים לנסע לחו"ל. אט-אט הגשמיות עולה למעלה והרוחניות נדחקת למטה. אמנם הבעל עדין הולך לכולל והאשה עדין מחזיקה כביכול בית של תורה, אבל הרוחניות כבר לא נמצאת בראש מעיניהם. על כך היה הכהן גדול מתפלל, שלא יעשו בתיהם קבריהם - שהבית שהבעל והאשה הקימו - לא יקבר את חייהם הרוחניים, אלא שידעו לשמר על סדר העדיפויות הנכון ולהעמיד את התורה בראש הפירמידה...

דוד המלך אומר 'כפירים רשו ורעבו ודרשי ה' לא יחסרו כל טוב' (תהלים ל"ד) אנשי החלין יכולים להיות מקפים בכל מנעמי העולם, אך עדין יחושו רעב שלא יודע מה הוא שבע.

ואלו דורשי ה' - מסתפקים במועט ומרגישים שלא חסרים כל טוב בעולם הזה ובעולם הבא!