הלכות בין אדם לחבירו – חסד, ממון חברו ומחיר הוגן

הלכות בין אדם לחבירו – מפסקי מורינו ורבינו רבי עובדיה יוסף זצוק"ל

א. הפסד ממון ומצוות אהבת הרע

אין אדם חייב להפסיד ממונו עבור מצוות "ואהבה לרעך כמוך", ואפילו אם אבדה לו ולאביו אבידה, אבדתו קודמת, שנאמר "אפס כי לא יהיה בך אביון" (שו"ע רסד, סמ"ע יח).

דוגמא נוספת: כאשר אדם רואה שחברו מחזר אחר חפץ לקנותו ומחיר החפץ הוא מחיר מציאה, אין חובה לתת לחברו שיזכה בו כיון שאין דין "עני המהפך בחררה", כאשר בא לזכות בהפקר או במציאה, אע"פ שחברו מחזר עליה (רמ"א רלז א)

ב. חסד שאינו כרוך בטרחה, ותלמוד תורה

כאשר עשיית החסד אינה כרוכה בטרחה או בהפסד ממון ואדם נמנע לעשות חסד הרי זו מידת סדום, אמנם אין לבטל תלמוד תורה על מנת לעשות חסד אם חסד זה יכול להעשות על ידי אחרים (מו"ק ט עיין יבי"א ד יט). על פי האמור, מי שיש לו שיעור קבוע לא יבטל מלימודו על מנת להשלים מנין או להשתתף באירוע, וטוב שילך אחרי הלימוד (יבי"א יא כב).

ג. רכוש הציבור

"יהי ממון חברך חביב עליך כשלך" (אבות ב יב / רמב"ם דעות ו ג). ולכן המשתמש ברכוש הציבור צריך לחוס על ממונם, ולא יפעיל מזגן שלא לצורך ולא יקח כמות גדולה של נייר לנגב את ידיו. (אך טוב וחסד)

ד. הכרחת המוכר להוריד מחיר

המכריח את המוכר למכור לו במחיר מוזל והמחיר אינו משתלם למוכר, הרי זה עובר משום חמדה וחמס (שו"ע שנט ט).