קדשים - תוכן ענייני הפרשה

א. מצוות ה': לנהג בקדשה. מורא אם ואב. שמירת שבת. אסור התבוננות בעניני הבלי עבודה זרה (כמו קריאת ספרי עבודה זרה). אסור מחשבת פגול בקרבנות ונותר (בשר שנותר לאחר הזמן שמתר לאכל בו קרבנות). מתנות עניים בשדה (לקט, פאה) בכרם (פרט ועוללות). אסור גנבה ושקר. אסור שבועת שקר וחלול ה'. אסור הלנת שכר שכיר. אסור לקלל יהודי. אסור להכשיל בעצה שאינה הוגנת (וכן להכשיל בעברה, ח"ו). החיוב לשפט בצדק ולדון לכף זכות. אסור לשון הרע. "לא תעמד על דם רעך". אסור לשנא יהודי. החיוב להוכיח את חברו שחטא. אסור נקימה ונטירה. "ואהבת לרעך כמוך". אסור כלאים: בשמוש בבעלי חיים, בגדולי קרקע, ובבגדים (שעטנז). אשם שפחה חרופה. דיני ערלה: שלוש שנים אסורים הפירות החדשים בהנאה ובשנה הרביעית נאכלים בירושלים (בזמן המקדש, ובטהרה). "לא תאכלו על הדם". אסור חזוי עתידות - תמים תהיה עם ה'. אסור גלוח פאות הראש, אסור גלוח הזקן בתער. אסור לשרט בבשר (בגלל צער אבלות) ואסור קעקוע בעור. החיוב לשמר את קדשת ישראל והשבת. ומורא המקדש (לנהג קדשה במקדש, ובבית הכנסת). אין לפנות אל האוב והידעוני (חוזי עתידות וכדומה בכוח הטמאה). החיוב לכבד תלמידי חכמים וישישים. אסור לצער גר, ומצות אהבתו. אסור לרמות במשקל או במדה, ומצוה שהמדידה תהיה בצדק ובדקדוק.

ב. ענשי עברות (בפרשה הקודמת הזכרו האסורים ובפרשה זו הענשים. מכאן שאין עונשין אלא אם כן מזהירים):

א. ענש מעביר בנו למלך, וענש מקלל אביו או אמו (כ', א'-ז').

ב. ענשי אסורי העריות (המפרטים בפרשת אחרי) (כ', ח'-כ"ב).

ג. ענש בעל אוב וידעוני - רגימה באבן, ככל הנסקלים.

ג. שבח ישראל הקדושים לה' בכל מעשיהם, ובזה זוכים לארץ ישראל - ארץ זבת חלב ודבש.